נועז בקווקז

זמן: יום שישי להולדת הבן לו פללנו

צ'יצ'ילה מלכת המדבר

אור לבוקר יום חמישי נטשנו כלאחר כבוד את מלון הפליטים בו גרנו יומיים תמימים, משקיפים מבעד למרפסת מסורגת על העולם(התחתון ברובו, אם כי) המתנהל מתחת למקום מרבצנו. דבר טוב אחד, שאפשר להגיד שיצאנו עימו מהמשכן הנ"ל היה שמה של הלהקה אותה נקים עם הגיענו ארצה. משהו עם פליטים: חופני והפליטים, זאזאשוילי והפליטים, ואולי שם יותר ישראלי(כרגע במשא ומתן). יום קודם לכן חלפנו על פני מלון מהודר למראה, ומתוך שיחה עם פקידת הקבלה החביבה מלכה(תוּתה בפי החבר'ה) התברר כי בעלת הבית משכירה את דירתה שמאחור לתיירים דלפונים, ותמורת אותו מחיר ששילמנו בלשכת הרווחה לפליטי משכנות אוסטיה, זכינו מן ההפקר בדירה גרוזינית למהדרין, כולל דוש, חלונות משקיפים לחצר פנימית, וילונות גרוזיניים וה-כל.
את היומיים האחרונים בילינו, וובלוגי היקר, בחיפושי סרק אחר אופנוע, בו נוכל לנוד ולנוע ברחבי הארץ המובטחת, לבקר בכפרים נידחים ולהפיץ בהם את בשורת אדוננו, שר(בלי תיק) הטבעות. עם זאת, התחוור לנו עם הגיענו, כי להשיג אופנוע כאן ידרוש מאמצים ניכרים: ולראיה, מבטינו האקראיים המשקיפים על הרחוב הגרוזיני ההומה(ושוטם הולכי הרגל) לא קלטו ולו אופנוע חולף אחד, מה שרימז על הבאות. עד כה, גילינו כי בסוף השבוע מתקיים באזאר כלי רכב מחוץ לעיר, שהוא כרגע יעדנו הבא. את הזמן שברשותנו אנו מכלים בקשירת קשרים חברתיים לא מועילים עם בני ובנות העיר, בעיקר באזור המלון. בעלת הדירה אותה שכרנו הולכת ומתגלה לנו מבעד לערפילי חיוכיה כמטרוניתא נרגנת שעינה הסתומה צרה בהוצאות כספיות אף אם נפקחת לרווחה חיש קל כשמגיע הדבר להכנסות. ולראיה, מאז יום אתמול הבטיחה לערוך עבורנו כירה כיד המלך, ואף עוף(צ'יצ'ילה בגרוזינית) פרי מעשה ידיה להתפאר של טבחית המסעדה שלמרגלות המלון. למותר לציין, שעם הגיע האוכל אל שולחננו נתאכזבנו הן מהכמות והן מהאיכות("גאורגיאן קואיזין" עאלק), ומשולחנה הערוך נדר נדרנו להדיר רגלינו. מלבדה, פגשנו במוזג חביב דובר אנגלית כמעט מושלמת, דימא שמו, שהבטיח לנו שאם אך נמתין שבוע עד חזרתו מארמניה ישיג לנו אופנוע רוסי מארץ הרוסים תמורת מחצית הסכום אותו התכוונו להוציא. מתוך שיג ושיח עם הברנש, הלכה אמינותו ופחתה טיפין טיפין, עד שבסוף הערב לא ידענו אם אמת דיבר או מיני גוזמאות הפריח, בחזקת איסטרא בלגינה קיש קיש קריא... פיסות ה(דיס?)אינפורמציה בתשבץ, אם כן, הולכות ונערמות בחוסר סדר(בין הפותרים נכונה יוגרל... ניחשתם נכונה, אופנוע), ולנו לא נותר אלא לרקום חלומות באספמיא על דרכים פתוחות, נופים כפריים, ונערות איכרים מלחיתות באין יוצא ובא.

זמן: יום שישי למסע הנועז בקווקז

המרשרוקטה הראשונה שלי

לאחר יום הסתובבויות בבטומי הגענו למסקנה שכאן אין ממש מה לעשות. המדריך שופע המלצות על טיולים לאורך טיילת הים, אבל לנו ירד גשם ונראה היה שהדבר הטוב ביותר לעשות יהיה להשיג כלי תחבורה: לא רק שההוצאות על מוניות יפחתו, גם בחירת המקומות בהם נישאר לישון תהיה קלה יותר ולא נהיה כבולים דווקא לערים הגדולות. מלבד זאת, מהמעט שראינו עד כה מהאיזורים הכפריים של גרוזיה, אלו נראו מלבבים, עשירים ביערות, אגמים, וצמחיה עלוותית כמעט טרופית. בערים, לעומת זאת, הצבע האפור הוא השולט הבלתי מעורער ורמת הגימור והאסתטיקה מזכירה את זו של... נאמר ג'בליה, אם להחמיא. בקושי הספקנו לסיים אתה החצ'פורי הראשון במולדת הביז'ו-ים, ודאיוש, לדרך יצאנו, ובתום נסיעה בת שש שעות במונית שרות שנקראת כאן מרשרוקטה - לא, לא על שמו של המצביא היווני המיתולוגי מרשרוקטוס, אלא כי ממילה רוסית פירושה "מלא" - הגענו לטיביליסי. ואכן, ההבטחה הסמנטית קויימה והמיניבוס אכן לא זז לפני שהועמסו עליו מספר לא ידוע של תיקים, שקי סחורה, וכן מספר דוודים(?!). מהמדריך למדנו, כי בטרם נספיק לומר "עורבא פרח" יקפצו עלינו גרוזינים טובי לב שיפתחו לכבודנו את ביתם, מטבחם וליבם. אפעס, בסוף הערב מצאנו את עצמנו חולקים חדר במלון פשפשים בעשרים דולר ללילה עם מספר לא ידוע של פליטים מאזורי המריבה הצפוניים אבחזיה ואוסטיה, בואכה צ'צ'ניה, אשר קיבלו את פנינו במפגן טקסי מסורתי של ריקון פחי הזבל שברשותם אל הגג שממול מרפסתנו החיננית, המסורגת.
לילה טוב טיביליסי.

זמן: יום חמישי למניין אדוננו

רצח באוריינט אקספרס

סיפורי הזוועה ששמענו על אוטובוסים תורכיים הסתברו כמופרכים. את הנסיעה מאיסטנבול לבטומי חלקנו באוטובוס עם נבחרת הכדורעף של נערות גרוזיה, לאחר הפסד צורב שספגו אלו לנבחרת התורכית. לאורך הנסיעה שמרו הבנות על שקט מופתי ולמעט צחקוקים אקראיים(שהלכו והתרבו ככל שהתרחקנו מאיסטנבול) היה האוטובוס שקט כקבר אחים(ואחיות). בניגוד לסיפורים ולאזהרות על אוטובוסים טורקיים, לא נאלצנו לספוג ענני עשן סיגריות בלתי פוסקים משך כל הנסיעה מלווים בקולות יריקה, שהובטחו לנו ע"י יודעי דבר. נהפוך הוא: ענני העשן היחידים כמעט שליוו אותנו בנסיעה בקעו, מה מוזר, מפי שלי. אפילו מצבו המכני של האוטובוס היה מזהיר, בהתחשב בעובדה שהילוך הסרק(ניוטרל בעברית) שלו נדפק בשלב די מוקדם של הנסיעה, מה שלא מנע מהנהג להניע בראשון לאורך יותר ממחציתה של הדרך(!) עד שתוקנה הבעיה. יצאנו ביום ראשון בערב, ולאורכו של הלילה היטלטלתי אנה ואנה בין הזיות ארוטיות בכיכובן של כוכבות הנבחרת(שהתגלו לאורו של יום המחרת כמסוקסות משהו), חלומות טרופים על ביקור משפחתי באוטובוס והזיות בהקיץ על כך שהאוטובוס נחטף ע"י כנופיית מורדים צ'צ'נים עשויים לבלי חת, ולי לא נותר אלא להתחזות לעיתונאי מערבי שבא להאדיר את שמם בתקשורת העויינת, מה שהופך אותי לאורח הכבוד בביקור בבסיסי אימונים סודיים וביוקרה עיתונאית עם חזרתי למערב. נו טוב... שארית הדרך עברה בבהיה בים השחור(א.מ.ל.) ובעצירה במזנוני דרכים מן הליגה למקומות עבודה, שנבחרו, כך אני חושד, על פי יכולתו של הנהג לקבל בהם... שטיפה חינם לאוטובוס(?).
בבטומי עצמה(בת-יוּמי בפי החבריה) נתקבלנו בחצות הלילה שלמחרת בסבר פנים מחמירות ע"י איש קבלה דמוי פרנקנשטיין אשר במלון ספוטניק. ממש כך. ויתר קורות החסמב"אים בפרק הבא.

זמן: יום שלישי למניין

המקום בו לְגברים יש שפם והכבשים פוחדות מסיבות אחרות

נחיתה רכה הביאה אותנו, בעקבותיו של יוסוף הכורדי, לגסט האוז קטן וחביב ליד כנסית/מסגד איה סופיה, דאון טאון איסטנבול בשבילכם. בערב הראשון גילינו שאין מה לעשות בחלק הזה של העיר אחרי שעה אחת עשרה בלילה, קצת מוזר כשחושבים על עיר הרבה יותר קטנה שנמצאת לא רחוק מכאן ובה יש תמיד מה לעשות בחוץ.
מסעותינו החלו אתמול בשמונה בבוקר(@!) בחיפוש אחר אוטובוס שיוביל אותנו לגרוזיה, ואחרי שהזמנו מקומות פצחנו במסע שוטטות רוחני מסעיר(?!) בין מסגדי העיר, במהלכו עצרנו במספר עצירות לתדלוק, בהן דגים, פירות ים, וכמובן קבב לסוגיו. בכל אחד ממשפחות המזון היו דירוגי השופטים מזהירים. בתחום הרוח נרשם מסגד ענק אחד, עוד אחד קטן, ביקור באוניברסיטה, ואולי שכחתי משהו.

להרוג תורכי ולנוח

מעט החששות שהיו לי מהמפגש עם התורכים נמוגו במהירות. בדמיוני ציירתי לי הצקות באינטנסיביות הודית ואגרסיביות ישראלית. ואולם אלו נמוגו בזמן השוטטות בעיר. אנשים פשוט נחמדים, מכל עבר, ברחובות, בבנק, באוניברסיטה, ובחנויות. אפילו מציקי התיירים המקצועיים התגלו כבני אדם עם מצפון וכבוד, שיודעים מתי לעזוב(רובם המכריע, בכל אופן). למשל, היה ילד שניסה לשכנע אותנו לצחצח נעליים, ניסה וניסה וניסה ואז בא חבר שלו ומרח בזריזות משחה על הנעל שלי, בתקוה שאני אשתכנע סופית. כל מה שהוא קיבל היה חיקוי מלפפון חמוץ - מה שגרם לו לרדת במהירות מהעניין, להתנצל, ולהגיד יפה שלום...
לעומתו היה מוכר מיץ זקן שהסתובב עם דוד ענק על גבו, ושניסה ממש לגנוב מאתנו כסף, כשהעמיד פנים שנתנו לו שטר של אחד בעוד שהוא קיבל מאיתנו שטר של עשר. בסוף שילמנו לו כמה שביקש בלי לעשות עניין, מה שאחר כך דרש אצלי התערבות כירורגית של "כך זה בעצם קרה"(טכניקה שבאה לספר מחדש סיפור שהסתיים בצורה מטרידה...) אז איך שזה *בעצם* קרה, אמרתי לו בטורקית שיביא הכסף ויחפש פריירים אחרים, ואז הוא התחיל לצעוק ולעשות עניין, אז קראתי למשטרה והם לקחו אותו באוטו עם הצ'קלקה והסורגים מאחורה. חבל חבל, אבל את הלקח שלו הוא היה צריך ללמוד מתישהוא.

שחרר איזה מליון, אבאל'ה

הכסף כאן, מסתבר, נקרא לירה ולא בישליק אחרי הכל. למה לעזוב מסורת יפה, אני שואל, רק בגלל שלכולם מסביב יש לירה? בכל אופן, לירה זה לא כסף. יש שטרות של החל ממליון ועד לעשרים מליון(או יותר), וכוס תה עולה שבע מאות וחמישים אלף. אולי הם נהנים מזה, להגיד ולספור כל הזמן המליונים. אני יודע שאני נהנה מזה לאללה.

הכנות למסע האופנוע הגדול

למצוא את הדומה זה קל כאן, כולם נראים כמונו בערך ומדברים במילים ערביות שאפשר בקלות להבין. ההבדלים, לעומת זאת... ביקרנו בחנות אופנועים וקנינו מדבקות לטנק דלק עם... כתובות של פסוקים הקוראן, "משאללה", ו"יאבאן גולו"(?).

חבר יודע מדברת רוסית?

בתחום הרוסית המדוברת(עליה התאמנתי בזמן האחרון), מסתבר שדרוש שיפור מסיבי-אגרסיבי, כמו שאומר עובד מהסביח. המנקה הרוסיה של הגסט האוז גילתה לי. חצי הכוס המלאה: הצלחתי להבין בכל פעם שהיא שאלה אותי אם אני מבין רוסית, שאז אמרתי לה שלא. הממ?

זמן: ארבעה ימים ליציאה

מחשבות על תרמיל הטיולים

כדברי מחבר "הזן ואמנות אחזקת האופנוע", טרם צאתו של הטייל הטוב לדרכו, מוטב כי יכין מראש את רשימת הדברים אותם יש ברצונו לקחת. איכשהו תמיד אני מצליח לדחות את המטלה הזאת לרגע האחרון ובסוף, משהו כמו שעה וחצי לפני היציאה לשדה התעופה, זורק לתיק את מה שבא ליד באותו רגע. ואכן, בהגיע רגע האמת, אני מוצא את עצמי מקלל מיני גידופים שאין הדף סובל, מסרב לזרוק חפצים בעלי ערך(במקום אחר, אמנם) ומנסה לשוא להשיג את חפצי היומיום אותם לא לקחתי עימי. הפעם, בי נשבעתי, לא אכנע לרפיון המחשבה וא-ת-כ-נ-ן. ממש כך.
ובכן - רשימת הציוד! כוחות כבירים מסיטים אותי לכאן ולכאן בהתלבטויותי. האם עלי לשעות לעצתו של החכם הסיני העתיק ולקחת עימי מה שפחות, כדי שיוכל תרמילי(אותו תיק לואו 70 ליטרים שכבר ראה דבר או שניים) להכיל את מה שלבטח אמצא בדרך? או, מנגד, האם להסתמך על ההיגיון המערבי הסדור והמחושב ולצרור עימי את כל מה שמועטים הסיכויים למצוא בדרך?
כרגע אני נוטה לתת אמון בדרך, גם אם הדבר אומר שיחולו עלי גופא מספר שינויים, אותם אין אני יכול לחזות מראש. למשל, נושא הבגדים: והרי מזה מאות בשנים נמצאת דרך המשי בשימושם של מטיילים, סוחרים, ותושבים המתגוררים לאורכה. האם יתכן כי כל אותם רבבות ברנשים וחתיכות מסתובבים ללא כסות לעורם? לא ולא! ובפרט לא באזורים בהם שולטת דת האיסלאם, הרואה בגילוי הגוף פגם ופסול: חראם! והרי מי ידע יותר טוב מאותם דרי הדרך מה ללבוש ומתי, האם יפים סודרי גמלים בקטריאניים לסופות החול במדבריות תורכמניסטן, ומדוע אין הדבר מומלץ לעטות מכנסי עור חזיר בר בהגיע האביב בגרוזיה(תשובה אפשרית אחת: כי הרוטב בו מוגשים החצ'פורים לא ירד מהם ולו תוך מאה כביסות!).
כן, גומלת בי ההחלטה בעודי מעלה את הגיגי על הכתב, הדרך תכתיב את מלבושי ההולך בה! ולו במחיר לבישת שמלות עשויות גללי פרפרים, אות וסמל לגבריות שאין שניה לה בקירגיזסטאן(או, לפחות, כך עשוי להיות הדבר - כרגע אין לי דבר וחצי דבר עם אורחות הקירגיזסטאנים).

נתחיל, אפוא:

תכולת תיק המטייל - הצעה א'

• מ ח ש ב נ י ש א:
  אכן בחירה קשה, אולם מרגע שהחלטתי של יומן מסע מקוון זה, אותו, כך אני מקווה, קוראים אתם כרגע בחיוך, לא היה הדבר מן הנמנע לארגן אמצעי תשדורת לכפר הגלובלי. יכולתי, אמנם, להשקיע באחד מאותם פלאים טכנולוגיים זעירים, אך כאשר ניצבו זה מול זה חודש בדרכים או גאדג'ט חד פעמי, יצא האחרון בהכרח מופסד.
  
  
• ט ל פ ו ן נ י י ד:
  תמחקו בבקשה את החיוך האדיוטי הזה, אתם שומעים? אם כבר אינטרנט, אז שיהיה סלולרי. ושימותו הקנאים. סליחה.
  
  
• ס ו ו ד ר:
  גמלים בקטריאניים או לא גמלים בקטריאניים, ההתניה מבית אמא("ותיקח סוודר, אתה שומע אותי?!") חזקה מכל חכם סיני עתיק כחדיש. חוץ מזה שכאן באמת מדובר בפריט טיולים איכותי בעל יכולות מוכחות בהרי ההימלאיה - טוב, מרגלות הרי ההימלאיה - וחוצמיזה אחרון חביב, שתמיד היתה לי חולשה לכחול אפרפר.
  
  
• ת י ק כ ל י ר ח צ ה ובו:
  משחת שיניים, מברשת שיניים, מברשת גילוח, משחת גילוח וסכינים, נרות, פנס, חומרי עזרה ראשונה מיידיים, וקיט עזרה שניה שנרכש בחנות צעצועים במחיר המופלג של חמישה שקלים.
  
  
• ס פ ר י ט י ו ל י ם:
  לאחר התלבטות קצרה, החלטתי לקחת איתי את מדריכי הלונלי פלאנט, על כל מגרעותיהם, ולא את מדריכי אודיסיי, אשר נראה שמכוונים לטיילים אמידים יותר ממני, גם אם פרקי ההיסטוריה שבהם ארוכים יותר באופן משכנע. לט'ס אדמיט איט: עם כל חיבתי לסיפוריו של צור(שיזף) וחברים אחרים על ההיסטוריה העניפה של המקומות על דרך המשי בהם אני עתיד לבקר, מדובר במסע קצר מאוד שעוברים כל אותם תכנים מושכלים מהאוזן הקולטת אל האוזן הפולטת מצידה השני של פדחתי אשר נותרת, למצער, בורה כשהיתה. ומצד שני, אולי כשאגיע למקומות עצמם ירים את ראשו ההיסטוריון הקטן שבי וירצה לדעת הרבה יותר משכתוב במסגרות המוצללות בנות 40 השורות של הלונלי? אכן, מסע אמיתי על ציר הריאליזם/אופטימיות, דומה שאת ההחלטה על כך באמת אשאיר לאחר כך.
  
  
• ס פ ר י ק ר י א ה:
  כאן יש צורך בתכנון של ממש. מהם, או יותר נכון, מיהם, הספרים הראויים להתלוות אלי לאורכה של הדרך? לא סביר שאוכל להחליף ספרים עם טיילים אחרים, ועל כן המועמדים לשלב הגמר הם ספרים שאפשר לקרוא בהם יומם ולילה, שתי וערב, מהסוף להתחלה ובכל אופן מספר רב של פעמים, מבלי להשתעמם. התנ"ך? ספר התמורות? מדריך הטרמפיסט לגלקסיה? האודיסיאה? וולדן? ספר הקומיקס של סבתא שלי? שאלות רבות ותשובות אין.
  
  
• ב ג ד י ם י צ ו ג י י ם:
  לנמלי תעופה, היה אומר ש.ד. איתו יצאתי לפני מספר שנים למסע הראשון, צריך לפחות ג'ינס וחולצת כפתורים. שיהיה. ואולי ישמשו אותי אלה גם לארוחות ערב הדשנות אליהן לבטח אוזמן כ"נציג המערב החדש"(נשמע יותר טוב בקזחית). בעיני דמיוני, באותם מקומות נידחים אליהם אגיע, יצוצו איכרים עם קלשונים חלודים ברגע שיעלה האור על מסכו של לב-טוב, הלפטופ הישן והטוב. אז, כמובן, יגיע הרגע לומר את המשפט היחיד בקזחית אותו אלמד עם הגיעי: "הוא טעים יותר!" תוך נפנוף זרועות בכיוונו של אמיר.
• ב ג ד י י ו מ י ו ם: 5
  זוגות תחתוני בוקסר, 4 חולצות טי לא חתרניות מדי(מה שמוריד, למרבה האכזבה, את חולצת האס-אנד-אמ האהובה), 5 זוגות גרביים.
  
  
• נ ע ל י ה ל י כ ה או עבודה עמידות ליומיום.
  
  
• נ ע ל י א צ ב ע למקלחות ולשירותים.
  
  
• ש ק ש י נ ה:
  תמיד יש את הנקודה שבה אני מתחרט על ההתקמצנויות שלי ברכישת שק"שים. מה לעשות, כששק שינה של עידן החלל עולה כמו ארבעה של עידן הברונזה(במשקל ובגודל) - הכיס זועק חמס. בכל אופן, שק שינה טוב הוא הכרח לאור כוונתי להתארח בבתי מקומיים כמה שיותר. נראה שאצטרך לשאול אחד ממישהו פחות קמצן ממני.
  
  
• ת י ק ג ד ו ל לנסיעות.
  
  
• ת י ק ק ט ן להסתובבויות ברחובות ובמוזיאונים, בשווקים ובארמונות.
  
  
• ח ג ו ר ת כ ס ף ובה רוב הוני עלי אדמות, 5000 דולר, חלקם הגדול בטרוולר'ז, דרכון, ורשיון נהיגה בינ"ל.
  
  
• פ ל י י ר ק ו מ פ ק ט י:
  לעולם אין לדעת מתי באמת תזדקק לאחד, אומר איש התחזוקה הקטן שבי, זה שמניילן שקיות במבה באישון לילה.
  
  
• מ צ פ ן:
  עבור ישויות חסרות כל חוש אוריינטציה תלת מימדית(עניין של זמנמרחב שונה, זה הכל), מצפן הוא דרך מצויינת לדעת מניין באת, ואם לא זה, לפחות לאן אתה הולך.
  
  
• מ נ ע ו ל ו כ ב ל ק ש י ר ה:
  מצויין לנסיעות ארוכות ברכבות או אוטובוסים, בהן הפחד מגניבה יכול לגזול שעות שינה רבות ומענגות במיוחד.