בלוג הטיול מזרחה על דרך המשי, פחות או יותר
25.5.03
זמן: יום שלישי למניין
המקום בו לְגברים יש שפם והכבשים פוחדות מסיבות אחרות
נחיתה רכה הביאה אותנו, בעקבותיו של יוסוף הכורדי, לגסט האוז קטן וחביב ליד כנסית/מסגד איה סופיה, דאון טאון איסטנבול בשבילכם. בערב הראשון גילינו שאין מה לעשות בחלק הזה של העיר אחרי שעה אחת עשרה בלילה, קצת מוזר כשחושבים על עיר הרבה יותר קטנה שנמצאת לא רחוק מכאן ובה יש תמיד מה לעשות בחוץ.
מסעותינו החלו אתמול בשמונה בבוקר(@!) בחיפוש אחר אוטובוס שיוביל אותנו לגרוזיה, ואחרי שהזמנו מקומות פצחנו במסע שוטטות רוחני מסעיר(?!) בין מסגדי העיר, במהלכו עצרנו במספר עצירות לתדלוק, בהן דגים, פירות ים, וכמובן קבב לסוגיו. בכל אחד ממשפחות המזון היו דירוגי השופטים מזהירים. בתחום הרוח נרשם מסגד ענק אחד, עוד אחד קטן, ביקור באוניברסיטה, ואולי שכחתי משהו.
להרוג תורכי ולנוח
מעט החששות שהיו לי מהמפגש עם התורכים נמוגו במהירות. בדמיוני ציירתי לי הצקות באינטנסיביות הודית ואגרסיביות ישראלית. ואולם אלו נמוגו בזמן השוטטות בעיר. אנשים פשוט נחמדים, מכל עבר, ברחובות, בבנק, באוניברסיטה, ובחנויות. אפילו מציקי התיירים המקצועיים התגלו כבני אדם עם מצפון וכבוד, שיודעים מתי לעזוב(רובם המכריע, בכל אופן). למשל, היה ילד שניסה לשכנע אותנו לצחצח נעליים, ניסה וניסה וניסה ואז בא חבר שלו ומרח בזריזות משחה על הנעל שלי, בתקוה שאני אשתכנע סופית. כל מה שהוא קיבל היה חיקוי מלפפון חמוץ - מה שגרם לו לרדת במהירות מהעניין, להתנצל, ולהגיד יפה שלום...
לעומתו היה מוכר מיץ זקן שהסתובב עם דוד ענק על גבו, ושניסה ממש לגנוב מאתנו כסף, כשהעמיד פנים שנתנו לו שטר של אחד בעוד שהוא קיבל מאיתנו שטר של עשר. בסוף שילמנו לו כמה שביקש בלי לעשות עניין, מה שאחר כך דרש אצלי התערבות כירורגית של "כך זה בעצם קרה"(טכניקה שבאה לספר מחדש סיפור שהסתיים בצורה מטרידה...) אז איך שזה *בעצם* קרה, אמרתי לו בטורקית שיביא הכסף ויחפש פריירים אחרים, ואז הוא התחיל לצעוק ולעשות עניין, אז קראתי למשטרה והם לקחו אותו באוטו עם הצ'קלקה והסורגים מאחורה. חבל חבל, אבל את הלקח שלו הוא היה צריך ללמוד מתישהוא.
שחרר איזה מליון, אבאל'ה
הכסף כאן, מסתבר, נקרא לירה ולא בישליק אחרי הכל. למה לעזוב מסורת יפה, אני שואל, רק בגלל שלכולם מסביב יש לירה? בכל אופן, לירה זה לא כסף. יש שטרות של החל ממליון ועד לעשרים מליון(או יותר), וכוס תה עולה שבע מאות וחמישים אלף. אולי הם נהנים מזה, להגיד ולספור כל הזמן המליונים. אני יודע שאני נהנה מזה לאללה.
הכנות למסע האופנוע הגדול
למצוא את הדומה זה קל כאן, כולם נראים כמונו בערך ומדברים במילים ערביות שאפשר בקלות להבין. ההבדלים, לעומת זאת... ביקרנו בחנות אופנועים וקנינו מדבקות לטנק דלק עם... כתובות של פסוקים הקוראן, "משאללה", ו"יאבאן גולו"(?).
חבר יודע מדברת רוסית?
בתחום הרוסית המדוברת(עליה התאמנתי בזמן האחרון), מסתבר שדרוש שיפור מסיבי-אגרסיבי, כמו שאומר עובד מהסביח. המנקה הרוסיה של הגסט האוז גילתה לי. חצי הכוס המלאה: הצלחתי להבין בכל פעם שהיא שאלה אותי אם אני מבין רוסית, שאז אמרתי לה שלא. הממ?
המקום בו לְגברים יש שפם והכבשים פוחדות מסיבות אחרות
נחיתה רכה הביאה אותנו, בעקבותיו של יוסוף הכורדי, לגסט האוז קטן וחביב ליד כנסית/מסגד איה סופיה, דאון טאון איסטנבול בשבילכם. בערב הראשון גילינו שאין מה לעשות בחלק הזה של העיר אחרי שעה אחת עשרה בלילה, קצת מוזר כשחושבים על עיר הרבה יותר קטנה שנמצאת לא רחוק מכאן ובה יש תמיד מה לעשות בחוץ.
מסעותינו החלו אתמול בשמונה בבוקר(@!) בחיפוש אחר אוטובוס שיוביל אותנו לגרוזיה, ואחרי שהזמנו מקומות פצחנו במסע שוטטות רוחני מסעיר(?!) בין מסגדי העיר, במהלכו עצרנו במספר עצירות לתדלוק, בהן דגים, פירות ים, וכמובן קבב לסוגיו. בכל אחד ממשפחות המזון היו דירוגי השופטים מזהירים. בתחום הרוח נרשם מסגד ענק אחד, עוד אחד קטן, ביקור באוניברסיטה, ואולי שכחתי משהו.
להרוג תורכי ולנוח
מעט החששות שהיו לי מהמפגש עם התורכים נמוגו במהירות. בדמיוני ציירתי לי הצקות באינטנסיביות הודית ואגרסיביות ישראלית. ואולם אלו נמוגו בזמן השוטטות בעיר. אנשים פשוט נחמדים, מכל עבר, ברחובות, בבנק, באוניברסיטה, ובחנויות. אפילו מציקי התיירים המקצועיים התגלו כבני אדם עם מצפון וכבוד, שיודעים מתי לעזוב(רובם המכריע, בכל אופן). למשל, היה ילד שניסה לשכנע אותנו לצחצח נעליים, ניסה וניסה וניסה ואז בא חבר שלו ומרח בזריזות משחה על הנעל שלי, בתקוה שאני אשתכנע סופית. כל מה שהוא קיבל היה חיקוי מלפפון חמוץ - מה שגרם לו לרדת במהירות מהעניין, להתנצל, ולהגיד יפה שלום...
לעומתו היה מוכר מיץ זקן שהסתובב עם דוד ענק על גבו, ושניסה ממש לגנוב מאתנו כסף, כשהעמיד פנים שנתנו לו שטר של אחד בעוד שהוא קיבל מאיתנו שטר של עשר. בסוף שילמנו לו כמה שביקש בלי לעשות עניין, מה שאחר כך דרש אצלי התערבות כירורגית של "כך זה בעצם קרה"(טכניקה שבאה לספר מחדש סיפור שהסתיים בצורה מטרידה...) אז איך שזה *בעצם* קרה, אמרתי לו בטורקית שיביא הכסף ויחפש פריירים אחרים, ואז הוא התחיל לצעוק ולעשות עניין, אז קראתי למשטרה והם לקחו אותו באוטו עם הצ'קלקה והסורגים מאחורה. חבל חבל, אבל את הלקח שלו הוא היה צריך ללמוד מתישהוא.
שחרר איזה מליון, אבאל'ה
הכסף כאן, מסתבר, נקרא לירה ולא בישליק אחרי הכל. למה לעזוב מסורת יפה, אני שואל, רק בגלל שלכולם מסביב יש לירה? בכל אופן, לירה זה לא כסף. יש שטרות של החל ממליון ועד לעשרים מליון(או יותר), וכוס תה עולה שבע מאות וחמישים אלף. אולי הם נהנים מזה, להגיד ולספור כל הזמן המליונים. אני יודע שאני נהנה מזה לאללה.
הכנות למסע האופנוע הגדול
למצוא את הדומה זה קל כאן, כולם נראים כמונו בערך ומדברים במילים ערביות שאפשר בקלות להבין. ההבדלים, לעומת זאת... ביקרנו בחנות אופנועים וקנינו מדבקות לטנק דלק עם... כתובות של פסוקים הקוראן, "משאללה", ו"יאבאן גולו"(?).
חבר יודע מדברת רוסית?
בתחום הרוסית המדוברת(עליה התאמנתי בזמן האחרון), מסתבר שדרוש שיפור מסיבי-אגרסיבי, כמו שאומר עובד מהסביח. המנקה הרוסיה של הגסט האוז גילתה לי. חצי הכוס המלאה: הצלחתי להבין בכל פעם שהיא שאלה אותי אם אני מבין רוסית, שאז אמרתי לה שלא. הממ?
