בלוג הטיול מזרחה על דרך המשי, פחות או יותר
13.6.03
זמן: 18 ימים נועזים של טירוף חושים(?!)
מפגש לוהט עם חינקאלי
חווית החינקאלי, דומה, ראויה לפרק משלה בספר דברי הימים מסדרת "נועז בקווקז"(לרכישה בחנויות הספרים המובחרות). החינקאלי הינו, אולי, אחד המאכלים המסורתיים ביותר של גרוזיה: וכדרכו של כוכב בצמרת, קיימות מספר גרסאות של המאכל הנפוץ, ככל הנראה בהתאם לחבל הארץ המדובר. הגרסה הטביליסיאנית בה עסקינן, דומה, כך מוסרים לי מקורותי המזרח אירופאיים, לקרעפלך או לפירושקי. ואולם תחת תיאור ארכני ודקדקני של מבנה המאכל על שכבותיו וגוני גווניו, בוחר אני, אמון על המסורת המפוארת ורבת הימים שנרקמה ביני לבין קוראי בלוג זה, לתאר את המפגש מנקודת מבט אישית בהחלט, ומכאן, יסיק הקורא הנבון, הכותרת לפרק זה.
החינקאלי יגיע אל שולחנכם נישא בגאווה מעל גבי מגש כביר, בכמות שיכולה להיות מחושבת לפי הנוסחה תריסר פעמים מספר הסועדים. לעיתים נדירות, אם כי, אכן תחושב הכמות באופן זה, מכיוון שבדרך כלל יחול "חוק המסה הנעלמת", הוא החוק הפיזיקלי הידוע ליודעי ח"ן המאפשר לאדם לאכול בכמות גדולה פי אחד ומחצה ממשקל גופו. וכבר חזינו בעלמות חן טביליסיאניות מערות אל קרבן מגשים אדירי מימדים, והשוחט שוחט, ועולם כמנהגו נוהג... לעניין עצמו, אפוא: תחילה יש לאחוז את החינקאלי בידיים, משימה לא קלה לאור העובדה שטמפרטורת ההגשה יכולה לגרום כוויות קשות לאיבריו הפנימיים של כל אזרח בר דעת. בזהירות, איפוא, יש לחפון את החינקאלי, אשר דומה במימדיו לאגרופו של ילד, וצורתו החיצונית - כשל שק נוודים צרור, ופטוטרת בקצהו. לאחר מכן קרב תקרבו את המעדן הלוהט אל פיכם תוך נשיפות קלות, ואז - מגע ראשון. המגע הראשון בין שפתותיכם לחינקאלי ודאי יעורר אצלכם, כפי שעורר אצלי, זכרונות מתוקים אודות עלמת החן הראשונה לה נשקתם נשיקת מתבגרים, אי אז בימים. כיסון הבצק הצחור נכנע למגע שפתותיכם החופנות, וכל כולו מעלה אדי השתוקקות וכמיהה לאיחוד הגדול: קחני נא, קחני כאן ועכשיו. בנקודה זו אפשר, כפי שעשה עבדכם הנאמן, להתעכב זמן רב. המשחק המקדים יפה הוא לבריאות, מגביר את החשק ויוצק חן בעלומי הבשר - מחילתכם - הבצק, המתקפל והמתפרכס ומחזיר מאבק אוהבים, בחזקת ככל אשר יענוהו כן יגדל וכן יפרוץ. בשלב זה יחלו שיניכם המתאוות לנגוס בקרומו של החינקאלי, תחילה קלות ולאחר מכן בכוח מתגבר, עד שיכנע האחרון, משל היה אותה עלמת חן סמוקה אחוזה כולה באש התשוקה, מורידה את תחתוניה ביד אחת ומושכת אתכם אל המשכב בשניה. עם הקרע הראשון בקרומו הבתולי - המתינו - אם אנשי כבוד ומוסר הנכם, ולא, מרה תהי אחריתו של המעדן. אל הקרע שנפער הצמידו את שפתותיכם וכך, בהחלטיות ובעדינות, פשקו את המעטפת הרכה ומצצו את עסיס התאווה המתוק, עסיס הבשר שהתרקם משך ימי התבגרותו בסיר. אך לא בקלות יצא לשדו מן הפנים אל החוץ, ולעתים יהיה עליכם לשחק עימו משחקי אהבהבין, בפיכם, בלשונכם, או בשפתותיכם הצמאות. יהא אשר יהא - את החינקאלי לעולם אין מטין לצידו, או, חו"ח, הופכין בו ומטלטלין אותו אנה ואנה. שערו בנפשכם, למה משול הדבר? לגבר הבא בעלמה, ואין עסיס תאוותה מוכן ליצת, ויטול את עלמת החן וינערה ללפנים ואחור ואחר לצדדים הלוך וטלטל, עד אשר תצלח דרכו בה. לא כך נאה ולא כך יאה, שהרי דרשו רבותינו: בלכתך אל החינקאלי קח את המגבונים הלחים. ומשנסתיים הדבר בהצלחה, ותם העסיס, רשאי ומוזמן הסועד המתענג להמשיך אל התוך, אל ליבת החינקאלי, אשר גמור ובטוח אנוכי כי שם מיוחד עבורו בגרוזינית ורק קוצר הבנתי בשפת האהבה ימנעני מלאומרו כאן, במפורש. בליבה תצפה לכם אותה תערובת קסומה ומופלאה של בשר טחון עד דק, תבלינים שונים, עשבין ומיני גרגירין ופלפלין, ואכלו מעט מזה, ומעט ממעטפת הבצק, מעט מזה ומעט מזה - בחזקת בזה תשלח ידך וגם מזה אל תיטול, עד אשר בא לציון גואל. חשוב לזכור - אין ארוחת חינקאלי ראויה אם אין עימדכם לוג או שניים של שיכר לסועד, שהרי רק כך תוכלו להעמיס בתאווה אל קרביכם את הכמות האדירה אשר לבטח תנחת אל צלחתכם. ובתום חגיגת הבשרים - זכרו להשאיר את תאוותכם לחינקאלי הבא, אשר לבטח במהרה יבוא.
נספח לקוראות מכתם זה:
גמור וידוע הדבר, כי משך כל התיאור דלעיל, השתמשתי בשפה שאינה משתמעת לשני המינים - ולא בכדי. שהרי, אחטא לאמת אם אומר כי במסעדות החינקאלי רבות הסועדות על הסועדים, שהרי ההיפך הוא הנכון, ולפיכך חושד אני כי לא רק בי ניצתה אש אהבת הבשרים הגברית, כי אם גם ביתר הסועדים, משל היתה אחוות גברים קדמונית. ולולי אש זו, מי יודע אם היה החינקאלי מגיע למעמד העל שלחם חוקו הוא כעת.
מפגש לוהט עם חינקאלי
חווית החינקאלי, דומה, ראויה לפרק משלה בספר דברי הימים מסדרת "נועז בקווקז"(לרכישה בחנויות הספרים המובחרות). החינקאלי הינו, אולי, אחד המאכלים המסורתיים ביותר של גרוזיה: וכדרכו של כוכב בצמרת, קיימות מספר גרסאות של המאכל הנפוץ, ככל הנראה בהתאם לחבל הארץ המדובר. הגרסה הטביליסיאנית בה עסקינן, דומה, כך מוסרים לי מקורותי המזרח אירופאיים, לקרעפלך או לפירושקי. ואולם תחת תיאור ארכני ודקדקני של מבנה המאכל על שכבותיו וגוני גווניו, בוחר אני, אמון על המסורת המפוארת ורבת הימים שנרקמה ביני לבין קוראי בלוג זה, לתאר את המפגש מנקודת מבט אישית בהחלט, ומכאן, יסיק הקורא הנבון, הכותרת לפרק זה.
החינקאלי יגיע אל שולחנכם נישא בגאווה מעל גבי מגש כביר, בכמות שיכולה להיות מחושבת לפי הנוסחה תריסר פעמים מספר הסועדים. לעיתים נדירות, אם כי, אכן תחושב הכמות באופן זה, מכיוון שבדרך כלל יחול "חוק המסה הנעלמת", הוא החוק הפיזיקלי הידוע ליודעי ח"ן המאפשר לאדם לאכול בכמות גדולה פי אחד ומחצה ממשקל גופו. וכבר חזינו בעלמות חן טביליסיאניות מערות אל קרבן מגשים אדירי מימדים, והשוחט שוחט, ועולם כמנהגו נוהג... לעניין עצמו, אפוא: תחילה יש לאחוז את החינקאלי בידיים, משימה לא קלה לאור העובדה שטמפרטורת ההגשה יכולה לגרום כוויות קשות לאיבריו הפנימיים של כל אזרח בר דעת. בזהירות, איפוא, יש לחפון את החינקאלי, אשר דומה במימדיו לאגרופו של ילד, וצורתו החיצונית - כשל שק נוודים צרור, ופטוטרת בקצהו. לאחר מכן קרב תקרבו את המעדן הלוהט אל פיכם תוך נשיפות קלות, ואז - מגע ראשון. המגע הראשון בין שפתותיכם לחינקאלי ודאי יעורר אצלכם, כפי שעורר אצלי, זכרונות מתוקים אודות עלמת החן הראשונה לה נשקתם נשיקת מתבגרים, אי אז בימים. כיסון הבצק הצחור נכנע למגע שפתותיכם החופנות, וכל כולו מעלה אדי השתוקקות וכמיהה לאיחוד הגדול: קחני נא, קחני כאן ועכשיו. בנקודה זו אפשר, כפי שעשה עבדכם הנאמן, להתעכב זמן רב. המשחק המקדים יפה הוא לבריאות, מגביר את החשק ויוצק חן בעלומי הבשר - מחילתכם - הבצק, המתקפל והמתפרכס ומחזיר מאבק אוהבים, בחזקת ככל אשר יענוהו כן יגדל וכן יפרוץ. בשלב זה יחלו שיניכם המתאוות לנגוס בקרומו של החינקאלי, תחילה קלות ולאחר מכן בכוח מתגבר, עד שיכנע האחרון, משל היה אותה עלמת חן סמוקה אחוזה כולה באש התשוקה, מורידה את תחתוניה ביד אחת ומושכת אתכם אל המשכב בשניה. עם הקרע הראשון בקרומו הבתולי - המתינו - אם אנשי כבוד ומוסר הנכם, ולא, מרה תהי אחריתו של המעדן. אל הקרע שנפער הצמידו את שפתותיכם וכך, בהחלטיות ובעדינות, פשקו את המעטפת הרכה ומצצו את עסיס התאווה המתוק, עסיס הבשר שהתרקם משך ימי התבגרותו בסיר. אך לא בקלות יצא לשדו מן הפנים אל החוץ, ולעתים יהיה עליכם לשחק עימו משחקי אהבהבין, בפיכם, בלשונכם, או בשפתותיכם הצמאות. יהא אשר יהא - את החינקאלי לעולם אין מטין לצידו, או, חו"ח, הופכין בו ומטלטלין אותו אנה ואנה. שערו בנפשכם, למה משול הדבר? לגבר הבא בעלמה, ואין עסיס תאוותה מוכן ליצת, ויטול את עלמת החן וינערה ללפנים ואחור ואחר לצדדים הלוך וטלטל, עד אשר תצלח דרכו בה. לא כך נאה ולא כך יאה, שהרי דרשו רבותינו: בלכתך אל החינקאלי קח את המגבונים הלחים. ומשנסתיים הדבר בהצלחה, ותם העסיס, רשאי ומוזמן הסועד המתענג להמשיך אל התוך, אל ליבת החינקאלי, אשר גמור ובטוח אנוכי כי שם מיוחד עבורו בגרוזינית ורק קוצר הבנתי בשפת האהבה ימנעני מלאומרו כאן, במפורש. בליבה תצפה לכם אותה תערובת קסומה ומופלאה של בשר טחון עד דק, תבלינים שונים, עשבין ומיני גרגירין ופלפלין, ואכלו מעט מזה, ומעט ממעטפת הבצק, מעט מזה ומעט מזה - בחזקת בזה תשלח ידך וגם מזה אל תיטול, עד אשר בא לציון גואל. חשוב לזכור - אין ארוחת חינקאלי ראויה אם אין עימדכם לוג או שניים של שיכר לסועד, שהרי רק כך תוכלו להעמיס בתאווה אל קרביכם את הכמות האדירה אשר לבטח תנחת אל צלחתכם. ובתום חגיגת הבשרים - זכרו להשאיר את תאוותכם לחינקאלי הבא, אשר לבטח במהרה יבוא.
נספח לקוראות מכתם זה:
גמור וידוע הדבר, כי משך כל התיאור דלעיל, השתמשתי בשפה שאינה משתמעת לשני המינים - ולא בכדי. שהרי, אחטא לאמת אם אומר כי במסעדות החינקאלי רבות הסועדות על הסועדים, שהרי ההיפך הוא הנכון, ולפיכך חושד אני כי לא רק בי ניצתה אש אהבת הבשרים הגברית, כי אם גם ביתר הסועדים, משל היתה אחוות גברים קדמונית. ולולי אש זו, מי יודע אם היה החינקאלי מגיע למעמד העל שלחם חוקו הוא כעת.
