בלוג הטיול מזרחה על דרך המשי, פחות או יותר
1.6.03
זמן: יום תשיעי למניין הימים הנפלאים
הנועזים במלתעות הגורל
חמישה ימים בטביליסי הבהירו לנו שבכל הנוגע לתוכנית המקורית לקנות אופנוע ולטייל עצמאית בקווקז, מעשית אפסו סיכויינו לקבל את אשר פיללנו לו. אתמול נסענו לפאתי העיר אל מקום שנקרא דידידירומי, בו מתקיים שוק מכוניות גדול של סוף השבוע, אך לשוא. המוני כלי רכב, מלאדות חבוטות ועד לב.אמ.וו נוצצות, עבור דרך משאיות, מיניבוסים וטרקטורים, ואף לא אופנוע אחד לרפואה. לאורך שהותנו ירד גשם קל עד בינוני, וכך, רטובים ומבוססים בבוץ, הגענו לנקודת השבירה הבלתי נמנעת. דממה שררה במונית כל הדרך חזרה, כל אחד מן הסתם מהרהר לו מיני הרהורים שעולים בראשו של אדם בשעת דחק. באשר לי, הצרתי על כך שלא ביררתי יותר מידע בנוגע להיתכנות רכישת אופנוע דווקא כאן, מה עוד ששמענו לא מזמן, שבבאקו, בירת אזרביג'ן, יש שפע של אופנועים במחירים נמוכים בהרבה מאשר בגרוזיה.
מאזן האימה
האפשרויות שעומדות בפנינו, סיכמנו לאחר שחזרנו, הן: קניית מכונית כאן, נסיעה לבאקו בנסיון למצוא אופנוע שם, או הפיכת פנינו להודו, מקום בו אפשר להשיג ה-כ-ל, וביתר קלות כידוע. לכל אחת מהאפשרויות היו חסרונות משלה, אך המשותף והמדכדך בכולן היה שהנה, נכשלנו. ומלבד זאת, אין כל ערובה שבבאקו נמצא אופנוע(כישלון נוסף?), וקניית מכונית היא מבצע יותר מסובך מיכולתנו: אף אחד מאתנו מעולם לא החזיק או תחזק רכב, מה כל שכן העריך רכב לפני קניה. מה לעשות, והחיים בבועת ההי טק בארץ לא מאירים למי שחפץ להתנסות בעצמאות מוטורית, כשהמשוואה המפורסמת רכב=ליסינג לעולם מתקיימת. באשר להודו, רציתי(ועדיין) לחזור, אבל לא עכשיו, לא ככה, עם הזנב בין הרגלים, כמו שיכול להגיד לכם כל הולך על ארבע.
אלכסנדר בא אלכסנדר הולך
ניסיתי להניח לצוואר, ראש לפנים ולמעלה, גו מתארך ומתרחב, כמו שאומר מ. המורה הותיק לשיטת אלכסנדר, אך לשוא: הראש צנח מטה והגו התקצר והתאבן: כשלון.
אחר הצהריים נפגשנו עם עמירן, מוכר האופניים מהשוק, איתו קבענו לפני מספר ימים. הוא אמר שהוא מכיר מישהו שמעוניין למכור, אבל התגלה לנו שבעבור אופנוע פיג'ו חדש מדגם לא ידוע, דרש המוכר אלף ושבע מאות יורו, מה שיירט את הסיכוי הקלוש שמדובר באופנוע חלומותינו. מה שבאמת רצינו היה אופנוע רוסי ישן וקל לתחזוקה, רצוי עם סירה, ממש כמו זה שראינו יום קודם לכן קרוב לשדה התעופה: היה זה אופנוע "אורל" ירוק חאקי, מרעיש כמו גיהנום עלי אדמות ויפיפה כמו מלאך של בוטיצ'לי בגרסת השש מאות וחמישים סמ"ק. לאופנוע ההוא(פרט למחירו היחסית גבוה) לא היו ניירות, מה שהוריד אותו סופית מהפרק.
ניסינו כבר את כל מה שיכולנו: קנינו עיתונים יום אחר יום, בילינו ימים עם נהגי מוניות, בדקנו במוסכים, שאלנו את כל מי שרק היה מוכן לעזור(וכאלה היו רבים), נסענו לשוק המכוניות הגדול, וכל מאמצינו העלו חרס. מה לעשות עכשיו?
גאולה?
אור לצהרי יום ראשון קמנו לאחר ליל שתיה ובהיה בתוכנית טבע עם דייויד אטינבורו מדובב לרוסית, סטיבן סיגל מדובב לגרוזינית, ומחשבותינו אנו מתורגמות לכל שפה פרט לשפת המעשה. אכן, יבש חציר נבל ציץ, והמצב בטטה. בשלוש עשרה אפס אפס התדפקה על דלת ביתנו גיאולי, בעלת הבית(הידועה גם כ:מרשרוקטה מן ההרים), והודיעה לנו חגיגית כי היום חל יום הולדתה ולרגל המאורע אפתה עבורנו חצ'פורי, המאפה הגרוזיני הנודע ברחבי הקווקז כדבק שפכטל מצוין ומאכל מעולה בזכות עצמו. זוכרים את ההברקה הקולינרית מבית היוצר של "נרגילה", הקבווח? ובכן, הוציאו את הקבב, פרסו את המאפה, ומלאו אותו גבינה ריחנית. במקום בצק עלים שימו בצק פריך, וקבלתם חצ'פורי. הבנתם? לא משנה.
קרן שמש מאוחרת
ההתחלה החגיגית של היום מלאה את ליבנו תקוה(ואת כרסנו גבינה), וכך, חדורי תקווה לקווקז תיכון חדש, פנינו לרחבת המק'דונלדס, מקום בו מתאספים, כך נאמר לנו, רוכביה המסוקסים של טביליסי מדי יום א'. ואכן, עם הגיענו למקום לא ראינו ולו אופנוע אחד לרפואה, והתיישבנו לגלגל את הסיגריה האחרונה במחוזות התקווה הנמוגה לאיטה. ולפתע, מה זה כאן, אופנוע חדיש ונוצץ החליק לידנו, כסנונית המבשרת את בוא האביב. עקבנו אחריו במעלה הרחוב וגילינו את הכינוס המובטח. בדמיוני דימיתי לי את חבורת מלאכי השטן הגרוזינים, עושים צלחות ושותים בירה לשוכרה מתוך מגפי העור שהיו עד לפני דקה לרגליהם, אך המקבילה הגרוזינית לתנועת המחאה המוטורית-החברתית התגלתה כחבורת ברנשים חביבים, ביניהם בחורה אחת, יושבים להם בשמש אחר הצהריים, ומקשקשים בגרוזינית. כמה שניות לאחר מכן, משהתרגלו עינינו למראה המרהיב של מספר(!) אופנועים במקום אחד, נחו עינינו על אופנוע, הפלא ופלא, דגם "אורל", פאר חרושת הברזל הסובייטית, ולידו, ניצב גא ומחוייך, בעליו. שיחה קצרה עם הברנש העלתה כי כן, הוא מעונין למכור, וכן, יש ברשותו את הסירה המקורית, וכן, יש בידו ניירות רשמיים, והמחיר סביר - שש מאות דולרין, והאופנוע עצמו, שמור בקפידה בידי בעליו, שמתגלה מרגע לרגע כפריק אופנועים רציני: כאן שינה ופה הוסיף, וקדח, והרכיב, בקיצור, תוך דקות השתנתה התמונה מן הקצה אל הקצה. מה רבו נפלאות עולמנו, ומה נתמזל מזלנו לחזות בזיום. היום בערב קבענו לדבר עם הברנש ולסכם סופית את עניין המכירה. הערב, כך נדמה לי, צפוי משתה הניצחון...
הנועזים במלתעות הגורל
חמישה ימים בטביליסי הבהירו לנו שבכל הנוגע לתוכנית המקורית לקנות אופנוע ולטייל עצמאית בקווקז, מעשית אפסו סיכויינו לקבל את אשר פיללנו לו. אתמול נסענו לפאתי העיר אל מקום שנקרא דידידירומי, בו מתקיים שוק מכוניות גדול של סוף השבוע, אך לשוא. המוני כלי רכב, מלאדות חבוטות ועד לב.אמ.וו נוצצות, עבור דרך משאיות, מיניבוסים וטרקטורים, ואף לא אופנוע אחד לרפואה. לאורך שהותנו ירד גשם קל עד בינוני, וכך, רטובים ומבוססים בבוץ, הגענו לנקודת השבירה הבלתי נמנעת. דממה שררה במונית כל הדרך חזרה, כל אחד מן הסתם מהרהר לו מיני הרהורים שעולים בראשו של אדם בשעת דחק. באשר לי, הצרתי על כך שלא ביררתי יותר מידע בנוגע להיתכנות רכישת אופנוע דווקא כאן, מה עוד ששמענו לא מזמן, שבבאקו, בירת אזרביג'ן, יש שפע של אופנועים במחירים נמוכים בהרבה מאשר בגרוזיה.
מאזן האימה
האפשרויות שעומדות בפנינו, סיכמנו לאחר שחזרנו, הן: קניית מכונית כאן, נסיעה לבאקו בנסיון למצוא אופנוע שם, או הפיכת פנינו להודו, מקום בו אפשר להשיג ה-כ-ל, וביתר קלות כידוע. לכל אחת מהאפשרויות היו חסרונות משלה, אך המשותף והמדכדך בכולן היה שהנה, נכשלנו. ומלבד זאת, אין כל ערובה שבבאקו נמצא אופנוע(כישלון נוסף?), וקניית מכונית היא מבצע יותר מסובך מיכולתנו: אף אחד מאתנו מעולם לא החזיק או תחזק רכב, מה כל שכן העריך רכב לפני קניה. מה לעשות, והחיים בבועת ההי טק בארץ לא מאירים למי שחפץ להתנסות בעצמאות מוטורית, כשהמשוואה המפורסמת רכב=ליסינג לעולם מתקיימת. באשר להודו, רציתי(ועדיין) לחזור, אבל לא עכשיו, לא ככה, עם הזנב בין הרגלים, כמו שיכול להגיד לכם כל הולך על ארבע.
אלכסנדר בא אלכסנדר הולך
ניסיתי להניח לצוואר, ראש לפנים ולמעלה, גו מתארך ומתרחב, כמו שאומר מ. המורה הותיק לשיטת אלכסנדר, אך לשוא: הראש צנח מטה והגו התקצר והתאבן: כשלון.
אחר הצהריים נפגשנו עם עמירן, מוכר האופניים מהשוק, איתו קבענו לפני מספר ימים. הוא אמר שהוא מכיר מישהו שמעוניין למכור, אבל התגלה לנו שבעבור אופנוע פיג'ו חדש מדגם לא ידוע, דרש המוכר אלף ושבע מאות יורו, מה שיירט את הסיכוי הקלוש שמדובר באופנוע חלומותינו. מה שבאמת רצינו היה אופנוע רוסי ישן וקל לתחזוקה, רצוי עם סירה, ממש כמו זה שראינו יום קודם לכן קרוב לשדה התעופה: היה זה אופנוע "אורל" ירוק חאקי, מרעיש כמו גיהנום עלי אדמות ויפיפה כמו מלאך של בוטיצ'לי בגרסת השש מאות וחמישים סמ"ק. לאופנוע ההוא(פרט למחירו היחסית גבוה) לא היו ניירות, מה שהוריד אותו סופית מהפרק.
ניסינו כבר את כל מה שיכולנו: קנינו עיתונים יום אחר יום, בילינו ימים עם נהגי מוניות, בדקנו במוסכים, שאלנו את כל מי שרק היה מוכן לעזור(וכאלה היו רבים), נסענו לשוק המכוניות הגדול, וכל מאמצינו העלו חרס. מה לעשות עכשיו?
גאולה?
אור לצהרי יום ראשון קמנו לאחר ליל שתיה ובהיה בתוכנית טבע עם דייויד אטינבורו מדובב לרוסית, סטיבן סיגל מדובב לגרוזינית, ומחשבותינו אנו מתורגמות לכל שפה פרט לשפת המעשה. אכן, יבש חציר נבל ציץ, והמצב בטטה. בשלוש עשרה אפס אפס התדפקה על דלת ביתנו גיאולי, בעלת הבית(הידועה גם כ:מרשרוקטה מן ההרים), והודיעה לנו חגיגית כי היום חל יום הולדתה ולרגל המאורע אפתה עבורנו חצ'פורי, המאפה הגרוזיני הנודע ברחבי הקווקז כדבק שפכטל מצוין ומאכל מעולה בזכות עצמו. זוכרים את ההברקה הקולינרית מבית היוצר של "נרגילה", הקבווח? ובכן, הוציאו את הקבב, פרסו את המאפה, ומלאו אותו גבינה ריחנית. במקום בצק עלים שימו בצק פריך, וקבלתם חצ'פורי. הבנתם? לא משנה.
קרן שמש מאוחרת
ההתחלה החגיגית של היום מלאה את ליבנו תקוה(ואת כרסנו גבינה), וכך, חדורי תקווה לקווקז תיכון חדש, פנינו לרחבת המק'דונלדס, מקום בו מתאספים, כך נאמר לנו, רוכביה המסוקסים של טביליסי מדי יום א'. ואכן, עם הגיענו למקום לא ראינו ולו אופנוע אחד לרפואה, והתיישבנו לגלגל את הסיגריה האחרונה במחוזות התקווה הנמוגה לאיטה. ולפתע, מה זה כאן, אופנוע חדיש ונוצץ החליק לידנו, כסנונית המבשרת את בוא האביב. עקבנו אחריו במעלה הרחוב וגילינו את הכינוס המובטח. בדמיוני דימיתי לי את חבורת מלאכי השטן הגרוזינים, עושים צלחות ושותים בירה לשוכרה מתוך מגפי העור שהיו עד לפני דקה לרגליהם, אך המקבילה הגרוזינית לתנועת המחאה המוטורית-החברתית התגלתה כחבורת ברנשים חביבים, ביניהם בחורה אחת, יושבים להם בשמש אחר הצהריים, ומקשקשים בגרוזינית. כמה שניות לאחר מכן, משהתרגלו עינינו למראה המרהיב של מספר(!) אופנועים במקום אחד, נחו עינינו על אופנוע, הפלא ופלא, דגם "אורל", פאר חרושת הברזל הסובייטית, ולידו, ניצב גא ומחוייך, בעליו. שיחה קצרה עם הברנש העלתה כי כן, הוא מעונין למכור, וכן, יש ברשותו את הסירה המקורית, וכן, יש בידו ניירות רשמיים, והמחיר סביר - שש מאות דולרין, והאופנוע עצמו, שמור בקפידה בידי בעליו, שמתגלה מרגע לרגע כפריק אופנועים רציני: כאן שינה ופה הוסיף, וקדח, והרכיב, בקיצור, תוך דקות השתנתה התמונה מן הקצה אל הקצה. מה רבו נפלאות עולמנו, ומה נתמזל מזלנו לחזות בזיום. היום בערב קבענו לדבר עם הברנש ולסכם סופית את עניין המכירה. הערב, כך נדמה לי, צפוי משתה הניצחון...
