בלוג הטיול מזרחה על דרך המשי, פחות או יותר
7.6.03
זמן: י"ז למניין
רשימות מיומן השדה של מרגרט מיד
והיום, קצת על אורחות ומנהגים מקומיים שמקומם נפקד מדפי היומן עד כה מסיבה זו או אחרת. משהגענו לכפר זוגדידי, הממוקם בחלקה המערבי של המדינה, מצאנו את מקומנו אצל משפחת דודו ודודתו של באצ'ו, אשר סיפקו את מקום משכבנו כמו גם חלק ניכר מארוחותינו במהלך שלושת הימים שעברו מאז. נראה היה, שבכל ארוחה שאכלנו בבית, היו עומדות הנשים מעלינו, להגיש, לפנות, להוסיף לצלחות מתייתמות, ובקיצור - למלצר את יושבי הארוחה בני המין השעיר. במחשבה שניה, מכיוון שבשיטוטינו בגרוזיה עד כה נתקלנו בלא מעט נציגות של המין היפה שהתקשטו בפלומות שיער, אם יותר שגרתיות ואם פחות, אבהיר: יושבי השולחן הגברים. ועד לעצם היום הזה איני יודע, אם דודתו של באצ'ו ואחייניתו בת הארבע עשרה, היו אוכלות לפנינו, אחרינו, או בכלל מלקטות משיירי ארוחתנו אנו. אני מניח שתופעה זו כלל לא היתה נחשבת לחריגה בעיניים המנוסות באורחות ארצות המזרח, ואולם דא עקא - עיניים אלו, לא עינינו שלנו הן. ובזהירות אוסיף, כי אותן נשים אשר עמדו לשרתנו משך כל הארוחה, הן האם המבוגרת כמו גם בתה המתבגרת, כלל לא נראו מתרעמות על התפקיד שנפל בחלקן. בסבלנות, בחיוך חביב וביד מסייעת עשו את מלאכתן, לתמהוננו ולעתים, יש להודות, למבוכתנו. כאשר ניסינו, לפחות, להודות להן על מלאכתן, כל שקיבלנו היה חיוך מבוייש, תמה, כלל לא מבין על מה ולמה נחוצה כאן תודה.
אוהב, לא אוהב
חברים גרוזינים, מסתבר, אוהבים להתנשק בזמן פגישותיהם. מבטינו המשוטטים לא חדלו לחזות בגברים בכל הגילאים, מילדים ועד קשישים, משיקים לחי ללחי עת נפגשים הם או נפרדים לשלום. הדבר היה מוזר במיוחד לאור המסוקסות הגברית שמוקרנת מחזותם של הגברים המקומיים. היום, בזמן פגישה עם סבו של באצ'ו הגר הכפר הסמוך, היה לנו העונג להתנסות לראשונה בחוויה, כאשר, אם מפאת גילו, אם מכיוון שלא זיהה אותנו כזרים, ואם בגלל שסבר כי נוהג מנהגי העולם כולו הוא על ריבוא עמיו ואורחותיו, העניק לנו אותו זקן חביב להפליא שתי נשיקות, בבואנו ובלכתנו. החוויה נרשמה כנעימה באופן כללי, אם כי קצת דוקרת.
שים לי שתי צנצנות ובקבוק, משלם בכרטיס אשראי
תחנות דלק בדרכיה הכפריות של גרוזיה הן באמת תופעה משונה: לאורך הכביש מפוזרים דוכנים קטנים, ולאורכם - מדפים מותקנים בחזית. על כל מדף מסודרים כלי קיבול שונים ומשונים, מג'ריקנים צבאיים אדירי מימדים ועד לצנצנות מלפפונים חמוצים זעירות, חלקם סגורים היטב וחלקם כלל וכלל לא, וכולם מלאים בדלק. ברי, כי לכל "תחנה" שכזו נפח "שאיבה" מוגבל, ולכן אם חשקה נפשכם למלא מיכל שלם, תיאלצו לרוקן מספר תחנות שכאלה בזו אחר זו.
תן פה כיף, סבא'לה
תופעה נוספת שמשכה את תשומת לבנו עוד בטביליסי קשורה במערכות היחסים בין צעירים למבוגרים. בארץ, נראה כי כל שכבת גיל סגורה בינה לבין עצמה, בחזקת אין יוצא ואין בא, בעוד שכאן, ניתן לחזות בחבורות מעורבות של גברים, נערים וילדים, מטיילים, מדברים ומשחקים יחדיו. יתרה מזאת, הבוגרים יותר נראו פעמים רבות מקשיבים בעניין אמיתי לדברי הצעירים, ולהיפך.
ועוד בעניין זה, כאשר ישבנו היום בבית ידידיו של באצ'ו, ביקש הוא את סליחתנו ויצא לבית סמוך למשך כחצי שעה. משחזר, שאלנו אותו לפשר ההיעדרות, ואז סיפר לנו שקרה מקרה, ואחד מחבריו, שברשותו היה מפתח לביתו שבעיר, נכנס לבית באין רואה וגנב משם סכום כסף נכבד, פדיון יום עבודתו של אביו שעובד כספק משקאות בחברה מקומית גדולה. במבוכתם, לא ידעו באצ'ו ומשפחתו כיצד לנהוג, ולכן פנה באצ'ו לאחד הזקנים בכפר שידוע בחוכמתו כמעיץ עצות "מדופלם" בכדי לשאול לדעתו, היינו מה עליו לעשות עם החבר דנן, שגדל בקרבת מקום בכפר, והוא, לפיכך, מוכר לו, לזקן. עוד הסביר לנו באצ'ו, שדעתו של הזקן חשובה לו ולמשפחתו עד מאוד, ואכן, הזקן סיפר לו שאותו בחור כבר מסובך בגניבות על מעל לצווארו, ונתן לו, לבאצ'ו, "אישור" לעשות בו ככל העולה על רוחו...
בשבילנו זוהי זכות לתת שרות
המשטרה המקומית, כך מסתבר, לא טומנת ידה בצלחת בכל הנוגע לגביה שוטפת מנהגי העיר והכפר. נכון הדבר, שאין כאן מערכת משוכללת הכוללת מכמונות מהירות, פקחי תנועה, בתי משפט, תקנות תעבורה וכל שאר יע"ג מזיקין שבאו להעביר נהגים על דעתם(מה שגורר, אגב, קנס נוסף, בגין נהיגה בטירוף חושים). במקום כל אלה, ישנם שוטרי תנועה, עבודה מכניסה לכל הדיעות, העוצרים מכוניות ללא כל סיבה הנראית לעין, מפציצים את נהגיהן בשאלות מז'אנר "למה אין לך כובע" וגובים שני לארי(כדולר אחד) בעבור התענוג. מגדילים עשות אלו, שגם באין תעודת שוטר מהודרת בקניינם, קונים לעצמם מדי משטרה ומצטרפים לחגיגה. שאלת המליון: כיצד תבחין בין שוטר מחופש לשוטר אמיתי, בהנחה שהאחרון יתחיל להתעצבן משאלות קיטבג שמונחתות עליו מצד נהגים, ועוד נהגים זרים במקרה ההיפוטתי שלנו, בנסיון לברר האם לנו הוא אם לצרינו... בכל הנוגע לזה אנו נניח בטבעיות לבעיות העתיד להשאר שם, בעתיד, שמתחיל מחרתיים, תן או קח יום אחד.
מצד שני, עלי להוסיף כי בכל הנוגע ליחס ה"מועדף" לו זוכים תיירים, לאחרונה גילינו כי גם למארחינו שמורה הזכות, לדעתם לפחות, לגבות מאתנו דמי לא יחרץ בדמות אספקת סיגריות בלתי פוסקת, דמי אוטובוסים, מוניות, מזון לטיולים, משקאות, דמי כניסה למקומות שונים, ועוד. כל זה לא היה מפריע לנו - אפשר להסתכל על זה בתור סוג של עסקה - מה עוד שעושה רושם שהחבר'ה כאן באמת לא עשירים, לשון המעטה, למעט העובדה שמחושינו הרגישים קלטו וקולטים את ההתקלסויות בחבריה על ספקי הסיגריות החדשים שבאו לשכונה, מה שקצת מציק...
רשימות מיומן השדה של מרגרט מיד
והיום, קצת על אורחות ומנהגים מקומיים שמקומם נפקד מדפי היומן עד כה מסיבה זו או אחרת. משהגענו לכפר זוגדידי, הממוקם בחלקה המערבי של המדינה, מצאנו את מקומנו אצל משפחת דודו ודודתו של באצ'ו, אשר סיפקו את מקום משכבנו כמו גם חלק ניכר מארוחותינו במהלך שלושת הימים שעברו מאז. נראה היה, שבכל ארוחה שאכלנו בבית, היו עומדות הנשים מעלינו, להגיש, לפנות, להוסיף לצלחות מתייתמות, ובקיצור - למלצר את יושבי הארוחה בני המין השעיר. במחשבה שניה, מכיוון שבשיטוטינו בגרוזיה עד כה נתקלנו בלא מעט נציגות של המין היפה שהתקשטו בפלומות שיער, אם יותר שגרתיות ואם פחות, אבהיר: יושבי השולחן הגברים. ועד לעצם היום הזה איני יודע, אם דודתו של באצ'ו ואחייניתו בת הארבע עשרה, היו אוכלות לפנינו, אחרינו, או בכלל מלקטות משיירי ארוחתנו אנו. אני מניח שתופעה זו כלל לא היתה נחשבת לחריגה בעיניים המנוסות באורחות ארצות המזרח, ואולם דא עקא - עיניים אלו, לא עינינו שלנו הן. ובזהירות אוסיף, כי אותן נשים אשר עמדו לשרתנו משך כל הארוחה, הן האם המבוגרת כמו גם בתה המתבגרת, כלל לא נראו מתרעמות על התפקיד שנפל בחלקן. בסבלנות, בחיוך חביב וביד מסייעת עשו את מלאכתן, לתמהוננו ולעתים, יש להודות, למבוכתנו. כאשר ניסינו, לפחות, להודות להן על מלאכתן, כל שקיבלנו היה חיוך מבוייש, תמה, כלל לא מבין על מה ולמה נחוצה כאן תודה.
אוהב, לא אוהב
חברים גרוזינים, מסתבר, אוהבים להתנשק בזמן פגישותיהם. מבטינו המשוטטים לא חדלו לחזות בגברים בכל הגילאים, מילדים ועד קשישים, משיקים לחי ללחי עת נפגשים הם או נפרדים לשלום. הדבר היה מוזר במיוחד לאור המסוקסות הגברית שמוקרנת מחזותם של הגברים המקומיים. היום, בזמן פגישה עם סבו של באצ'ו הגר הכפר הסמוך, היה לנו העונג להתנסות לראשונה בחוויה, כאשר, אם מפאת גילו, אם מכיוון שלא זיהה אותנו כזרים, ואם בגלל שסבר כי נוהג מנהגי העולם כולו הוא על ריבוא עמיו ואורחותיו, העניק לנו אותו זקן חביב להפליא שתי נשיקות, בבואנו ובלכתנו. החוויה נרשמה כנעימה באופן כללי, אם כי קצת דוקרת.
שים לי שתי צנצנות ובקבוק, משלם בכרטיס אשראי
תחנות דלק בדרכיה הכפריות של גרוזיה הן באמת תופעה משונה: לאורך הכביש מפוזרים דוכנים קטנים, ולאורכם - מדפים מותקנים בחזית. על כל מדף מסודרים כלי קיבול שונים ומשונים, מג'ריקנים צבאיים אדירי מימדים ועד לצנצנות מלפפונים חמוצים זעירות, חלקם סגורים היטב וחלקם כלל וכלל לא, וכולם מלאים בדלק. ברי, כי לכל "תחנה" שכזו נפח "שאיבה" מוגבל, ולכן אם חשקה נפשכם למלא מיכל שלם, תיאלצו לרוקן מספר תחנות שכאלה בזו אחר זו.
תן פה כיף, סבא'לה
תופעה נוספת שמשכה את תשומת לבנו עוד בטביליסי קשורה במערכות היחסים בין צעירים למבוגרים. בארץ, נראה כי כל שכבת גיל סגורה בינה לבין עצמה, בחזקת אין יוצא ואין בא, בעוד שכאן, ניתן לחזות בחבורות מעורבות של גברים, נערים וילדים, מטיילים, מדברים ומשחקים יחדיו. יתרה מזאת, הבוגרים יותר נראו פעמים רבות מקשיבים בעניין אמיתי לדברי הצעירים, ולהיפך.
ועוד בעניין זה, כאשר ישבנו היום בבית ידידיו של באצ'ו, ביקש הוא את סליחתנו ויצא לבית סמוך למשך כחצי שעה. משחזר, שאלנו אותו לפשר ההיעדרות, ואז סיפר לנו שקרה מקרה, ואחד מחבריו, שברשותו היה מפתח לביתו שבעיר, נכנס לבית באין רואה וגנב משם סכום כסף נכבד, פדיון יום עבודתו של אביו שעובד כספק משקאות בחברה מקומית גדולה. במבוכתם, לא ידעו באצ'ו ומשפחתו כיצד לנהוג, ולכן פנה באצ'ו לאחד הזקנים בכפר שידוע בחוכמתו כמעיץ עצות "מדופלם" בכדי לשאול לדעתו, היינו מה עליו לעשות עם החבר דנן, שגדל בקרבת מקום בכפר, והוא, לפיכך, מוכר לו, לזקן. עוד הסביר לנו באצ'ו, שדעתו של הזקן חשובה לו ולמשפחתו עד מאוד, ואכן, הזקן סיפר לו שאותו בחור כבר מסובך בגניבות על מעל לצווארו, ונתן לו, לבאצ'ו, "אישור" לעשות בו ככל העולה על רוחו...
בשבילנו זוהי זכות לתת שרות
המשטרה המקומית, כך מסתבר, לא טומנת ידה בצלחת בכל הנוגע לגביה שוטפת מנהגי העיר והכפר. נכון הדבר, שאין כאן מערכת משוכללת הכוללת מכמונות מהירות, פקחי תנועה, בתי משפט, תקנות תעבורה וכל שאר יע"ג מזיקין שבאו להעביר נהגים על דעתם(מה שגורר, אגב, קנס נוסף, בגין נהיגה בטירוף חושים). במקום כל אלה, ישנם שוטרי תנועה, עבודה מכניסה לכל הדיעות, העוצרים מכוניות ללא כל סיבה הנראית לעין, מפציצים את נהגיהן בשאלות מז'אנר "למה אין לך כובע" וגובים שני לארי(כדולר אחד) בעבור התענוג. מגדילים עשות אלו, שגם באין תעודת שוטר מהודרת בקניינם, קונים לעצמם מדי משטרה ומצטרפים לחגיגה. שאלת המליון: כיצד תבחין בין שוטר מחופש לשוטר אמיתי, בהנחה שהאחרון יתחיל להתעצבן משאלות קיטבג שמונחתות עליו מצד נהגים, ועוד נהגים זרים במקרה ההיפוטתי שלנו, בנסיון לברר האם לנו הוא אם לצרינו... בכל הנוגע לזה אנו נניח בטבעיות לבעיות העתיד להשאר שם, בעתיד, שמתחיל מחרתיים, תן או קח יום אחד.
מצד שני, עלי להוסיף כי בכל הנוגע ליחס ה"מועדף" לו זוכים תיירים, לאחרונה גילינו כי גם למארחינו שמורה הזכות, לדעתם לפחות, לגבות מאתנו דמי לא יחרץ בדמות אספקת סיגריות בלתי פוסקת, דמי אוטובוסים, מוניות, מזון לטיולים, משקאות, דמי כניסה למקומות שונים, ועוד. כל זה לא היה מפריע לנו - אפשר להסתכל על זה בתור סוג של עסקה - מה עוד שעושה רושם שהחבר'ה כאן באמת לא עשירים, לשון המעטה, למעט העובדה שמחושינו הרגישים קלטו וקולטים את ההתקלסויות בחבריה על ספקי הסיגריות החדשים שבאו לשכונה, מה שקצת מציק...
