<$BlogRSDUrl$>

בלוג הטיול מזרחה על דרך המשי, פחות או יותר

17.7.03

זמן: 44 ימים מאז חזו עינינו מאז חזו עינינו בזיוה של ארץ קודשנו

עוד נגיע לארץ חדשה

הבוקר הגיע מוקדם מהצפוי, לאחר לילה בו נתקשינו לעצום עין עקב אותה שנת צהריים מופרזת באותו היום. וכך, בשעה שתיים לפנות בוקר, מצאנו את עצמנו משתעשעים במשחק הידוע 'ארץ-עיר', בגרסת הסגנון החופשי: במקום הקטגוריות הידועות והשחוקות, המצאנו קטגוריות חלופיות: סטיות חברתיות(ערכים נבחרים שהוקדחו על ידינו: עצירת שתן לתקופות ארוכות ללא כל סיבה, חיטוט בפי הטבעת בפרהסיה), מכשירים עתידניים(חייגן חלומות, צנימומטר), ותקלות אפשריות באופנוע(קללה בלתי ניתנת להסרה, מנוע שבור, צינור מפלט עקום). עייפים אך מרוצים בעליל עלינו על משכבנו וספרנו ברגים עד להגיע השינה המיוחלת.

אחר צהריים באחלקלקי

אור לבוקר יום המחרת המשכנו לעיר הקרובה, אחלקלקי, המאוכלסת, כמרבית הישובים באיזור, בארמנים ידידותיים ברובם. המשימה אשר הוטלה עלינו על ידי המכונאי האחרון היתה לאתר ולרכוש את אותם קולצי נדירים, אשר החלפתם תשים קץ, כמקווה, לזלילת השמן של ידידנו התלת גלגלי. משימה זו, עלי להודות בבושת פנים, לא הוכתרה בהצלחה, ואולם תוך כדי חיפוש ערכנו היכרות עם השוק המקומי, ואף רווינו נחת מארוחת צהריים מקומית שכללה אומצה דשנה מגולגלת במעין לחם ארמני דקיק(להלן: הלאפה), מלווה בפלפלים חריפים שנקנו מאחד הדוכנים הסמוכים, עימם שכנענו את אומן האסכלה, להיטיב מעל גבי הגחלים הלוהטות עד אשר נתרככו, קליפתם נתבקעה ומיצם ניגר, מדיף ניחוחו עד לב שמיים. בעודנו סועדים, פצחו עימנו יושבי השולחן הסמוך בספק שיחת חולין ספק דיון תיאולוגי, שעיקרו נסב סביב ההבדלים בין הנצרות והיהדות. עוד למדנו, כי בני שיחנו הגיעו מירוואן הרחוקה, בירת ארמניה, על מנת למכור פירות וירקות פרי גנם, בהם כיבדו אותנו חינם אין כסף. וראו זה פלא, עם הנגיסה הראשונה באותם מישמשים זהובים, עלו בפי זכרונות הילדות המתוקים, שחלפו עם בוא עידן ההנדסה הגנטית: ומה באמת קרה, שמא יוכל אי מבין הקוראים, לסבר את אזני בהזדמנות זו ולומר לי, לכל אותם פירות מתוקים ומגירי מיץ אשר עד לפני זמן לא רב היו יושבים להם, מחוייכים, על מדפי המקררים בבית הורינו, אלה שהכמיהה לאוכלם רבתה פעמים רבות על האיום הממשמש ובא מפני כאב בטן מצמית, שלא להכתים את הקלף במיני תיאורים גסטרולוגים שמקומם לא יכירנו בין דפי מכתם זה? כך או כך, המפגש הסתיים לשביעות רצון שני הצדדים בהחלפת כתובות ובהבטחה לאירוח כיד המלך כן יהי רצון, עת נגיע לירוואן על מיטלטלינו.

"טורקי קטן? בשבילך גרוזיני גדול לא היה מספיק!"

לעת ערב הגענו לגבול הגרוזיני-ארמני, שם החלה דרך היסורים שכללה לא פחות משש תחנות מזל(רע, בעיקר) ומבדקים, אשר ברובם נתבקשנו בנימוס גם אם בתקיפות להותיר מעשרים, תשורות חג ויום טוב לכל אותם שוטרים, מוכסים, וטרינר מקומי(ממש כך!), ולכל שאר אוכלי החינם, המלקלקים את קצות אצבעותיהם בתאווה מרובה בראותם תיירים תמימים הקרבים למקום מרבצם, כאותם טורפים המשחרים להם בלילות של ירח מלא. בתמורה לתשורות ולממון מהם נפרדנו, קיבלנו שלל ניירות בלתי קריאים בעליל בהם מצויין במפורש, ככל הנראה, כי אין אנו מבריחים מיני טובין אסורים, אין אנו חולים בכלבת חלילה, וכי לכל תאונה ופגע רע אחראים(מילה משונה בהקשר זה) שלטונות המדינה המארחת. לסיום סדרת המפגשים כובדנו בקפה שחור מצויין, פרי יוזמתו של קצין משמר ארמני מאיר פנים.

ירח וכוכבים ממעל

משיצאנו לדרכנו החדשה בארמניה, חופשיים כציפורי דרור במטווח צבאי, כבר שקעה השמש. את הדרך בת שלושים הקילומטרים עד המלון הקרוב עשינו חוששים בתחילה אך עולזים בהמשך, שכן הכביש הארמני התגלה כמשופר לעין ערוך משכנו הגרוזיני. אכן, לזאת יקרא קדמה! וכך, דוהרים במהירות שיא בל תאומן של שישים קילומטרים בשעה, פילחנו את הלילה הסוגר עלינו כשאך ירח מלוכסן ושלל כוכבים מבשרים לנו על בואנו אל הארץ החדשה, היא ארמניה. ידידנו הרגזן, אשר נתקף עצבוביות קלה עת נפרדנו לשלום מגרוזיה מכורתו, סירב בכל תוקף לשנס גלגל בתחילה, אך לבסוף נתרצה והביא אותנו, חיוורים קמעא מקור, למעוננו לאותו לילה, מלון עלום שם בכפר שאת שמו כנראה שלא נזכור לעולמי עד. וכך, מצפים בכליון עיניים ליום החדש, עלינו על משכבנו.

נספח מיוחד: גנרל, הצבא בהלם קרב

מאורע נוסף הראוי לציון שחל היום היה מעבר עבדכם הנאמן מעמדת הנהג לעמדת היושב בקלייסקה, היא הידועה כסירה הצמודה לאופנוע. אין מילים בפי עבדכם, במחילה, לתאר את נחת הרוח, אשר שרתה עלי אותן שעות, בהן נתפניתי להתבונן, סוף כל סוף, בנוף, לעשן בניחותא, ולהגות מיני הרהורים כמוסים אודות המשך הטיול, כל זאת תחת להיאבק במרעדי הדרך. את מלאכת הנהיגה לקח על עצמו באומץ רב אביר הקווקז, שהוכתר לא מכבר, הוא אמיר, ולא הכזיב, למותר לציין. אותן שעות דימיתי עצמי לגנרל רומל, זצ"ל, הדוהר לו במדבריות ערב בהובילו את צבאו(גם אם צבא רשע הוא), פוקד על נהגו לפנות אנה ואנה, בעודו שעון על מפת הקרב, ימינו אוחזת בשטוקה, ושמאלו - בקובעת ענק(או שמא קרן אייל היא) מלאה עד גדותיה בבירה שלזית משובחה...

This page is powered by Blogger. Isn't yours?