בלוג הטיול מזרחה על דרך המשי, פחות או יותר
17.7.03
זמן: ג' פעמים י"ג, סימן למזל וברכה
רכבלים עומדים וציפורים אינספור
לראשונה מאז גניבת המצלמות והמחשב, אני מרגיש שאולי ישנו סיכוי לשיקום המורל. האופנוע, כך נראה, הולך ומחלים מבעליו הקודמים הודות לטיפול לו זכה מידיהם האמונות של כמה וכמה בעלי מקצוע שפגשנו בדרך, ועתה, דומה, יש למצוא נקודת מיקוד אחרת למסע כולו. שכן רבות יגענו עד אשר מצאנו את הציר סביבו יסוב הטיול: שהרי ישנם טיולי ג'יפים וטיולי אוכל, טיולי היסטוריה וטיולי נופים, ובאף אחת מהקבוצות הנ"ל לא מצאנו את מקומנו. עד אשר, לבסוף, הבנו: אנו, מודים בהכנעה, המצאנו סוד חדש של טיול זני: טיול מוסכים, כרגע באזור הקווקז, ואולם אין הדבר מחוייב המציאות כל עיקר, שהרי כמעט בכל איזור בעולם ניתן למצוא, לאחר חיפוש מה, אופנועים אשר יסכנו לסוג זה של טיול. המסע כולל(לקוח ברשות מתוך מידעון "מברגון" לטיולי אתגרים מוטוריים): התארחות בכפרים נידחים אשר יבחרו באופן אקראי בהתאם לתקלות, שתיות כדת וכדין עם בעלי סככות רכב, וכן מסלולי אתגר שונים בהתאם לרמות קושי ניתנות לבחירה. והנה עתה, מתחילים אנו להכיר את אופיו ההפכפך של תלת הגלגל המלווה אותנו מזה שבועיים, ואפילו, הקש בעץ תריסר או שניים, לחזות מראש תקלות אפשריות ולהיערך לקראתן בהתאם, משל היינו, אם להתלות באילן גבוה, מחברי "הזן ואמנות" בכבודם ובעצמם. כך, למשל, היום התקנו במבואותיהם של שני הקרבורטורים של "רעה חולה"(שם זמני) מסנני דלק, למניעת הופעת סתימות במערכת הדלק בהמשך הדרך. ואם לא נהיר הדבר מן הכתוב, רבה גאוותנו על כך, במחילה, עד מאוד.
כן, אתמול חלפו הצופרים
נטשנו את קוטאיסי אור ליום אתמול, כדי להגיע לכפר נידח ועזוב בשם ורדזיה, שבו, כך סיפרה לנו מדריכת טיולים עברית שפגשנו בצפון, מסתתרות מערות קבורה עתיקות מרהיבות ביופין. ואכן, מקץ נסיעה בת שלוש שעות בדרכי עפר נידחות כמו גם מסוקסות, הגענו לכפר המבוקש, ובו – כנסיה נידחת ונעולה ותו לאו. את ליל אמש בילינו במעין מעונית דרכים, כשאת שנתנו מלוות צפירות משאיות החולפות על הכביש הראשי לקוטאיסי.
אינגה מכה שנית
את מלון הדרכים עזבנו מוקדם מהרגיל: כבר בשעה עשר השתקשקנו לנו בדרכים, ובשעה עשר וחמישה עצרנו להפוגת התחזוקה הראשונה לאותו יום, אשר היתה, כבאות אחריה, עצירה יזומה, מה שכבר היווה שינוי מבורך. בסופו של סבב המוסכים באותו יום יכולנו למחוק בהנאה מרובה כמחצית מהמשימות שסימנו לנו בפנקס הקטן ביום אתמול, ולהמשיך בהנעה(כך במקור) מרובה ליעדנו הבא, העיירה בורג'ומי, מקור המים המינרלים ששמם נודע לתהילת עולם. את הדרך לשם עשינו מחוזקים ברכש החדש של אותו יום, משרוקית מסיבות קטנה אך מחרישת אוזניים, אשר נועדה, בהיעדר צופר, לשמש לצורך התראה בזמן הנסיעה, כמו גם בכדי להשיב לשוטרים המצפצפים לנו למכביר בצמתים ובערים - מנה אחת אפיים. לאחר עצירת רענון קלה המשכנו והגענו למקום החניה הבא, עיירת הסקי שמחוץ לעונה, באקוריאני, מקום בו ציפתה לנו הפתעה נעימה. כבר שמענו את שמעה של עיירה זו כאתר נופשוני סקי בעונת החורף, ולכן ציפינו למקום שכוח אל ונטול מים חמים, כגודאורי, אשר נזכרה באחד ממכתמי המסע הקודמים. תחת זאת, הוברר לנו כי בעיר מצפים לנו מלונות מפואירם ושלל חנויות תיירים - כולן, למרבה ההפתעה, פתוחות. תחילה פקדנו את אחד המלונות היותר מפוארים, בו ציפתה לנו הפתעה, למרבית תדהמתנו: לראשונה מאז הגיענו לגרוזיה, חזינו במעלית, מהסוג שפועל, היינו, אותו פלא טכנולוגי המעלה ומוריד אנשים על מטענם מעלה ומטה הלוך ושוב, בין קומות המלון. באותו מקום מבורך אף ציפתה לנו אשת דלפק משופעת היפרבולות, אשר, כדרכן של אלו, החלו בנקודה אחת ומוגדרת, ואת סופיהן מי ישורן . שמה של בריה מופלאה זו – אינגה, ושוב, זאת גילינו והשתוממנו עד למאוד מאוד.
בחזרה לחיים
לאחר סיור התדהמה המשכנו בחיפוש אחר מלונות אחרים, רצוי מתוקצבים יותר, עד אשר מצאנו בית עץ יפה רואי, מאוכלס בקייטני חופשת הקיץ, שהוריהם האמידים שלחו אותם לכפר, לנשום מעט אויר פסגות ובעיקר, לחדול מהעק על מולידיהם. שם מצאנו חדר פנוי בעליית הגג, ספון עץ ומשופע בחשמל ומים חמים, וכל זאת במחיר סמלי בלבד. לשאלותינו המרובות ענתה בעלת המקום, לאלי, שהשיחה אודות מיזמי ענק להקמת עשרות מעליות סקי בנוסף על אלו הפעילות, טיולי אפניים וסוסים בעונה, והסעות הישר מטביליסי הבירה. אכן, נראה כמקום אידיאלי להעביר בו חופשת חורף מרעננת. בקוריאני – רשמו לפניכם את השם, במטוטא.
רכבלים עומדים וציפורים אינספור
לראשונה מאז גניבת המצלמות והמחשב, אני מרגיש שאולי ישנו סיכוי לשיקום המורל. האופנוע, כך נראה, הולך ומחלים מבעליו הקודמים הודות לטיפול לו זכה מידיהם האמונות של כמה וכמה בעלי מקצוע שפגשנו בדרך, ועתה, דומה, יש למצוא נקודת מיקוד אחרת למסע כולו. שכן רבות יגענו עד אשר מצאנו את הציר סביבו יסוב הטיול: שהרי ישנם טיולי ג'יפים וטיולי אוכל, טיולי היסטוריה וטיולי נופים, ובאף אחת מהקבוצות הנ"ל לא מצאנו את מקומנו. עד אשר, לבסוף, הבנו: אנו, מודים בהכנעה, המצאנו סוד חדש של טיול זני: טיול מוסכים, כרגע באזור הקווקז, ואולם אין הדבר מחוייב המציאות כל עיקר, שהרי כמעט בכל איזור בעולם ניתן למצוא, לאחר חיפוש מה, אופנועים אשר יסכנו לסוג זה של טיול. המסע כולל(לקוח ברשות מתוך מידעון "מברגון" לטיולי אתגרים מוטוריים): התארחות בכפרים נידחים אשר יבחרו באופן אקראי בהתאם לתקלות, שתיות כדת וכדין עם בעלי סככות רכב, וכן מסלולי אתגר שונים בהתאם לרמות קושי ניתנות לבחירה. והנה עתה, מתחילים אנו להכיר את אופיו ההפכפך של תלת הגלגל המלווה אותנו מזה שבועיים, ואפילו, הקש בעץ תריסר או שניים, לחזות מראש תקלות אפשריות ולהיערך לקראתן בהתאם, משל היינו, אם להתלות באילן גבוה, מחברי "הזן ואמנות" בכבודם ובעצמם. כך, למשל, היום התקנו במבואותיהם של שני הקרבורטורים של "רעה חולה"(שם זמני) מסנני דלק, למניעת הופעת סתימות במערכת הדלק בהמשך הדרך. ואם לא נהיר הדבר מן הכתוב, רבה גאוותנו על כך, במחילה, עד מאוד.
כן, אתמול חלפו הצופרים
נטשנו את קוטאיסי אור ליום אתמול, כדי להגיע לכפר נידח ועזוב בשם ורדזיה, שבו, כך סיפרה לנו מדריכת טיולים עברית שפגשנו בצפון, מסתתרות מערות קבורה עתיקות מרהיבות ביופין. ואכן, מקץ נסיעה בת שלוש שעות בדרכי עפר נידחות כמו גם מסוקסות, הגענו לכפר המבוקש, ובו – כנסיה נידחת ונעולה ותו לאו. את ליל אמש בילינו במעין מעונית דרכים, כשאת שנתנו מלוות צפירות משאיות החולפות על הכביש הראשי לקוטאיסי.
אינגה מכה שנית
את מלון הדרכים עזבנו מוקדם מהרגיל: כבר בשעה עשר השתקשקנו לנו בדרכים, ובשעה עשר וחמישה עצרנו להפוגת התחזוקה הראשונה לאותו יום, אשר היתה, כבאות אחריה, עצירה יזומה, מה שכבר היווה שינוי מבורך. בסופו של סבב המוסכים באותו יום יכולנו למחוק בהנאה מרובה כמחצית מהמשימות שסימנו לנו בפנקס הקטן ביום אתמול, ולהמשיך בהנעה(כך במקור) מרובה ליעדנו הבא, העיירה בורג'ומי, מקור המים המינרלים ששמם נודע לתהילת עולם. את הדרך לשם עשינו מחוזקים ברכש החדש של אותו יום, משרוקית מסיבות קטנה אך מחרישת אוזניים, אשר נועדה, בהיעדר צופר, לשמש לצורך התראה בזמן הנסיעה, כמו גם בכדי להשיב לשוטרים המצפצפים לנו למכביר בצמתים ובערים - מנה אחת אפיים. לאחר עצירת רענון קלה המשכנו והגענו למקום החניה הבא, עיירת הסקי שמחוץ לעונה, באקוריאני, מקום בו ציפתה לנו הפתעה נעימה. כבר שמענו את שמעה של עיירה זו כאתר נופשוני סקי בעונת החורף, ולכן ציפינו למקום שכוח אל ונטול מים חמים, כגודאורי, אשר נזכרה באחד ממכתמי המסע הקודמים. תחת זאת, הוברר לנו כי בעיר מצפים לנו מלונות מפואירם ושלל חנויות תיירים - כולן, למרבה ההפתעה, פתוחות. תחילה פקדנו את אחד המלונות היותר מפוארים, בו ציפתה לנו הפתעה, למרבית תדהמתנו: לראשונה מאז הגיענו לגרוזיה, חזינו במעלית, מהסוג שפועל, היינו, אותו פלא טכנולוגי המעלה ומוריד אנשים על מטענם מעלה ומטה הלוך ושוב, בין קומות המלון. באותו מקום מבורך אף ציפתה לנו אשת דלפק משופעת היפרבולות, אשר, כדרכן של אלו, החלו בנקודה אחת ומוגדרת, ואת סופיהן מי ישורן . שמה של בריה מופלאה זו – אינגה, ושוב, זאת גילינו והשתוממנו עד למאוד מאוד.
בחזרה לחיים
לאחר סיור התדהמה המשכנו בחיפוש אחר מלונות אחרים, רצוי מתוקצבים יותר, עד אשר מצאנו בית עץ יפה רואי, מאוכלס בקייטני חופשת הקיץ, שהוריהם האמידים שלחו אותם לכפר, לנשום מעט אויר פסגות ובעיקר, לחדול מהעק על מולידיהם. שם מצאנו חדר פנוי בעליית הגג, ספון עץ ומשופע בחשמל ומים חמים, וכל זאת במחיר סמלי בלבד. לשאלותינו המרובות ענתה בעלת המקום, לאלי, שהשיחה אודות מיזמי ענק להקמת עשרות מעליות סקי בנוסף על אלו הפעילות, טיולי אפניים וסוסים בעונה, והסעות הישר מטביליסי הבירה. אכן, נראה כמקום אידיאלי להעביר בו חופשת חורף מרעננת. בקוריאני – רשמו לפניכם את השם, במטוטא.
