נועז בקווקז

זמן: שבעים ימים בקווקז

פגישה חטופה עם השגריר הלובי

יציאתנו מבאקו, לאחר עיכובים רבים, פתחה את מסע השוטטות המיוחל, לאחר שכבר השתכנענו שכל תכלית קיומנו באזרביג'ן בכלל ובבאקו בפרט מצטמצמת בהתבוננות בשפמם הרוטט של כל אותם פקידי מכס תאבי טפסים שיכולים שלטונות המדינה לנפק, בעודם מערימים עוד ועוד מכשולים בירוקרטיים בדרכנו אל החופש(לאן?!), תוך התניית מאורעות מסויימים בהתקיימותם של אחרים, אשר, בתורם, תלויים בראשונים. נשמע מבלבל? הדרך היוצאת מבאקו הובילה אותנו תחילה צפונה אל סבך דרכים כפריות אשר את סופן מי ישורנו(אנו, בתום עבודת שטח מדוקדקת) – שנפתרו בהגיענו למקום שראוי, אולי, להקרא, 'המסעדה בקצה הקרום', שכן מחלונותיה ניבט מחזה שלא מן העולם הזה, של גאזים הבוקעים מן האדמה(שהיא, כידוע, קצהו של קרום הכדור, ומכאן השם המוצע), בוערים בלהבה צהובה כחלחלה ללא הפסק, כך משך דורות רבים. בעבר היתה תופעה זו שכיחה באזור חצי האי אבשרון, העשיר במרבצי נפט וגז טבעי, מה שהביא זורתוסטריאנים רבים, יש לשער, לכלל אקסטזה רוחנית-דתית, לנוכח התגלות אלוהי המזוט. כיום, בעקבות קידוחי בארות הנפט המרובים, פחת במדה נכרת הלחץ התת-קרקעי, מה שהביא להפסקת פעילותן של רוב אותן נביעות גז ספונטניות – מעניין איך היה מתפרש המאורע ע"י זורתוסטריאני מודרני...

רפיק, ג'פאר וחברים אחרים

הדרך לשמאכי, יעדנו הבא, לא עברה ללא תזכורות מהממונא, כי אך בן חלוף הוא בעולמנו, ויתכן כי בקרוב ישיב את נשמתו לבורא עולם ופגוש. גם באזרביג'ן, כך גילינו, ששים להיחלץ תושבי הספר צרובי השמש וחדי הבלורית לעזרתם של אורחים ממונעים הבאים הרחק-הרחק מארצות החום שמעבר לים(השחור), ועד מהרה תוקן המפגע הנוכחי, אשר גרם למצת האופנוע להיירות בקול שריקה מן הבוכנה, ויכולנו להמשיך בדרכנו. הגענו, אפוא, לעיר שמאכי בערבו של היום, כשלפתע, בעודנו תרים ברחובות(או יותר נכון, ברחובה היחיד של) העיר, נבקע לו המחבר בקצהו של כבל הקלאץ', ושוב מצאנו את עצמנו ללא יכולת של ממש לזוז. בעודי רכון מעבר לכידון בנסיון לפתור את הקלקול, הגיע אי מזה צעיר שחרחר וגבוה, מטורזן בלבושו(שנות השישים מתגלות כחיות ובועטות בספר האזרביג'ני!), שענה לשם ג'פאר, מה מוזר, ובחיוך כובש(ומה שיותר ראוי לציון, נקי מנצנוצי זהב), הציע לנו בצורה שלה אין לסרב, את עזרתו. הרבה הוא לא ידע לעשות, ומשאזל זמנית מלאי חיוכיו, הציע ללוות אותנו לחברו המכונאי שכבר ידע מה לעשות. בדרך הצטרף חבר חייכן אחר, רפיק שמו, וכך, רכובים לעייפה, פנינו לחפש את אותו מכונאי. משלא התגלה הלז בביתו, פנינו למספרה אליה היו מועדות פניו(כך לדברי אמו), אך גם שם נתבשרנו שיצא את המקום זה מכבר. לבסוף, אותר הברנש, שאכן הפגין מגוון כשרונות אלתור ופתר, זמנית, את התקלה, ומשתם עניין זה, פנו אלינו מדריכינו החדשים בעיר בשאלה, לאן מועדות פנינו. לדברי מורה הנבוכים(או שמא מטעה הטועים?), הוא ה"לונלי פלאנט", בעיר המתין לנו מלון אחד, וניגשנו לבחון את טיבו ומראהו, והאם נאים השכנים. את הבדיקה ביצעה בחטף הנסיכה, אשר שבה כלעומת שבאה, בחותמה את המתקן כלא ראוי למגורים, מה שסיפק עילה לתביעתו של רפיק, כי נבלה את הלילה בחיק משפחתו. לאחר שביררנו בעדינות על המצאותם של אתרים חיוניים כגון מקלחת חמה(כמה טוב לטייל, באמת, עם נסיכה שיודעת לשאול את השאלות הנכונות), נעתרנו להזמנה, ואת הערב העברנו, לאחר ארוחה ומקלחת, בצפיה בסרט הוידאו של חתונת אחותו של רפיק, ששמה, בעוונותי, פרח מזכרוני.

למי שמחזיק פטיש – כל דבר נראה כמו מסמר

את הבוקר פתחנו בביקור בפנצ'ריה המקומית, שם החלפנו את הגלגל שבסירה עם הגלגל הרזרבי, על מיסביו וחלקיו הפנימיים. על המלאכה אמון היה בעל העסק, אשר ניגש למשימה כשפטיש אימתני למראה בידו, ותחת לחלץ את המיסבים מתושבתם בעדינות, חבט בהם שוב ושוב בכח הולך וגובר, עד שנתבקעו הללו והיה צורך לחפש חדשים. נוכחתי, להפתעתי, לראות, כי ישנן משימות תחזוקה, שעדיף כי אעשה אני במו ידי, חרף נסיוני המועט, ולא כל אותם אוחזי פטישים למיניהם, המתכנים "בעלי מקצוע", ואשר יודעים לבצע כהלכה, אם בכלל, מספר מצומצם של משימות שגרתיות ותו לאו. לאחר מכן, תוך הודיות למארחינו הנדיבים, אשר התעקשו, לשוא, לא לקבל תמורה בעבור הלנתנו והאכלתנו, יצאנו לדרך. פנינו היו מועדות לכפר להיצ'י, עליו המליצה בחום דורית, מדריכת טיולי גיל הזהב בה פגשנו בהרכב הקודם, בצפון גרוזיה. במקום להגיע עד העיר איסמעילי ומשם להמשיך ברכב שטח לכפר, כפי שהמליץ רפיק, בראותנו פניה מסומנת המובילה ליעד, החלטנו להסתכן ולנסות לעבור בדרך הקצרה יותר, שאמורה היתה להיות בלתי עבירה, כך גם לדברי מורה הנבוכים. הבחירה התגלתה כמוצלחת ביותר, עת פילחו גלגלי המקולל את רגבי העפר, הבוץ והאבנים בדרך בת עשרים הקילומטרים: דרך יפה מזו טרם שזפו עינינו, עת שכבות הקרקע שנפרשו עם כל פיתול חדש, נישאו אל על בזוית בלתי אפשרית, כמעט ישרה, למול פני האדמה, ובינות לדרדרות ובולדרי ענק, נישאנו בביטחה, גומעים את הנוף ההררי המיוער והנפלא, משקיפים לסירוגין מטה, אל הנחל הזורם עשרות מטרים מתחתינו, ומעלה, אל אותן פסגות זקורות, תופעות גיאולוגיות כמותן טרם ראינו. הנסיכה הביעה חשש מה לנוכח הפרשי הגבהים המסחררים, ואולם בבטחה הגענו, לבסוף, אל הכפר השליו.

"ערב טוב אדוני השגריר"

בכניסה לכפר זרם לו הנהר, ואך חצינו את הזרם המתון, מאס כבל הקלאץ' בתפקידו המונוטוני, ונקרע בשנית. סביבנו התאספה החבורה המקומית, שעזרה לנו להעמיד את הסורר בצל, ובסמוך לו, בניחותא, פרסנו לנו אבטיח אדירים(שהוענק לנו קודם לכן מידי אחד הכפריים) והגרנו את תוכו המתוק, בשלמותו, אל קרבנו. כר הדשא בו עצרנו התגלה כשייך למשפחה מקומית בה שבעה אחים, אשר מורגלים היו בתיירים, ואחד אף ידע אנגלית מצויינת. חיש מצאנו לנו מקום לינה בקרבת החמאם בן שלוש מאות השנים אשר בבעלות המשפחה, וזאת בניגוד לאזהרות המדריך(כמו גם אלו של מארחינו הקודמים) על היעדר פתרונות לינה ואכסון בכפר. התוודענו לצעיר האחים, אינתיקם שמו, שלקח אותנו לסיור באזור, מתוך מה שאז פירשנו כהכנסת אורחים ראויה ומאוחר יותר התגלה כשעמום גרידא מלווה בתאוות בצע חסרת פשרות ומעצורים(ביום שלמחרת התגלה הברנש כמטרד של ממש, כשאז נאלצנו להבהיר לו כי איננו זקוקים לשירותי הדרכתו באזור). בערבו של היום, התגלה החמאם כלהיט, כשפקדנו את החדר רחב הידיים התחוב מתחת לבטן האדמה, מעלה האדים והשופע במים חמים, ושטפנו מעלינו את אבק הדרכים לאורה של עששית מהבהבת, כשאך צללים וצלילם הערב של טיפות המים מלווים את פסיעותינו. ביום המחרת יצאתי לטיול אל המפל המקומי בלוויית אינתיקם(שאז עדיין התעקש להדריך), מרחק חצי שעת הליכה מתונה לאורך הערוץ. מעבר לאחד הפיתולים הופיעו שני מטיילים נוספים, שהתלוו אלינו בדרך למפל. תוך שיחת היכרות גיליתי, להפתעתי, כי האחד עבד עד לא מזמן בשגרירות לוב בבאקו, ועתה מוצב הוא, לדאבונו, בקאבול. החלפנו דיעות פוליטיות, אשר התגלו כבעלות דמיון מפתיע, ואף חתמנו את המפגש בטבילה משותפת במפל.


נספח מיוחד: שירו של אינתיקם

לא, לא יכולנו להתאפק, והנה הוא,בהופעת בכורה, הראפר האזרי עליו עוד נשמע רבות, קבלו את... א-י-נ-ת-י-ק-א-ם:

קוראים לי אינתיקאם
ואני ילד מתוחכם
אזרי בלי שפם
בחמש שפות מדבר מדופלם

יש לי כרטיס ביקור
שמה כתוב:
HEAD OF TRANSLATION -
שיהיה ברור,
שמי שפה נותן לתיירים בראש
זה קודם כל אני - אם תאהבו את זה או לא

אני להיט בלהיצ'י - יה
אני להיט(סקראצ') להיט בלה-לה-לה-היצ'י

כשהשגריר הלובי בא לכפר שלי
דבר ראשון שהוא עושה זה הוא עובר אצלי
עושה לי:"נו? אתה זוכר אותי?"
אני מנפנף אותו כמו-שהוא-בא כבד, מולי

יש לי אחים ששה - אנחנו מאפיה
כמו המשפחה של איך-קוראים-לו אבולעפיה
בבית יש חמאם - אדים ולהבות
כניסה לכוסיות חינם, כל השאר משלמים ת'ג'ובות

אני להיט בלהיצ'י - אה הא
אני להיט(סקראצ') להיט בלה-לה-לה-היצ'י
אני להיט בלהיצ'י - אה הא
להיט בלהיצ'י...
להיט בלהיצ'י...
להיט בלהיצ'י...